הכול כבר אחר. אופק אדום, סוף יום,
האפיק התעקם, הנהר הרחיק מאד.
נותר לרחוץ את הכוסות, לראות בראי החלון
את המים מתרחקים, את ספינות הנייר טובעות.
לשבת ליד השולחן, להתגעגע נכנע,
חול ניגר לאיטו מלפיתת אגרוף.
כשתאמר המילה האחרונה,
תיכתב המלה סוף.
לכן אל תאמר, שב ללא נוע
בהה בחלון ושתוק.
אולי לפחות תוכל לשמוע
את רעם המים רחוק.