גוף עייף נשמט לגורלו.
קולות חייו נמהלים כבר בקולות מתיו
המראות דהים כבר בגילו.
רוחו נכנע וסב
כסא מתכת, לבל ייפול מהרגליים.
מעיל, לשמור מהצינה.
על ראשו כבר נח כובע השוליים.
רוח קרה בגינה.
את עלי הסתיו יתלוש הרוח,
לבן יירש החורף את הנוף.
הכסא יאוחסן במחסן בטוח,
הזקן יעלם מהרחוב.
ועוד כיסא ישן ימתין בסבלנות מתכת,
אביב ישוב בבושם ושובה.
ועוד ישוב להיות משען לגב עייף מלכת,
לסיכומיו העייפים של ההולך היושב הבא.