תחת השמש

כשנולד,

היא כבר היתה זקנה.

כשעמד,

הייתה עדיין איתנה.

כשהלך לראשונה

תמכה כפותיו,

וכששנה

שמרה עקבותיו.

כשהביט,

הייתה רחבה ומתגעגעת.

כשהחליט,

הייתה טרשה ומבוקעת.

כשעבדה לראשונה

כפיו חלקות כעיניה.

וכששנה

היו חרושים כפניה.

כשהעמיק,

העמיקו חריצים בפניו

וכשהעמיר

נערמו הגדישים בעיניו.

כשהוליד את בנה

הייתה זקנה וירוקה,

כשזה צעד בה ראשונה

הייתה עדיין חזקה.

וכשתם התלם

אספה אותו לחיקה,

ובנו העלם

צועד בה בשתיקה.