שערות שולמית

לתמר

שערות שולמית ירוקות עד

לוטפות מעיינות חרש.

דמעות אדמה נוטפות אט אט

בשערה נדנדות ערש.

אגלי זמן סורקים שערה,

תווים נוטפים אל צל המים.

פלגי אהבה מלטפים את עורה

נופלים לרגליה אפיים.

רוח קרירה, שַׁלְווַת מַּעְיָן,

קטיפת טחב, צֵל התָּמִיד.

עד רעם קרע ברק בענן,

שֵׂיבָה בְּשַׂעֲרוֹת הַשּׁוּלַמִּית.

מה יפית שולמית בנטוף חייך,

טיפות אור בשערך צעירות תמיד.

מה חמלה וחסד בלעדיך,

שובי שובי השולמית.

שובי השולמית,

אם תמצאי לאן.

יבש הגן,

נחתם המעיין.

פעמייך המתוקים,

החסד והשבט,

נותרו חקוקים

באבן.