תקיעה, תרועה, שברים,
שברים,
שברים.
סבא קדמון משוחח תחת אהל טליתו עם אלהי העברים,
אסור בתפילים רצוע בטוטפות עקוד אל הספרים,
נדויים חרמות נדרים ואיסורים.
אחד בפיו ומליונים בשלגי נכרים.
אינני חושב שהוא שומע סבא, יש לו עניינים אחרים.
אני שונה סבא ,אינני סולח. לך התרועה לי השברים.
קשה לי לשכוח את המדבר אני זוכר את הדברים.
אין לי טלית אן לי כיפה, בעונותי, אינני מקבל פקודות מאחרים.
כמעט שאין לי חברים.
כל נדרי אשר נדרתי עלי ועל צווארי
אין ולא יהיה מי שיכפר לי, שימחל לי, שיחוס עלי מההרים
הקיץ הולך ותם החלונות הולכים ומתקדרים.
ועוד מעט יום הכיפורים.