מי צדק
בנחל בנחל, בזרם הרגוע,
צף קרש קטן ומסמר בו תקוע.
אחח, נאנח הקרש, איזה חיים יפים,
המים חמימים החופים מתחלפים.
אך המסמר רק התמרמר:
איני רוצה לשוט יותר.
חד וחזק נוצרתי, לחזק קירות של בית,
למסמר, לחבר, החיים זה לא שייט.
והנה אני נסחף על קרש עלוב בנהר האיוולת,
בלי מצפן, בלי שליטה, בלי תכלית, בלי תועלת.
מה התשוקה הזאת לחבר? שאל הקרש מזלזל
מה אתה סך הכל ? סתם חתיכת ברזל.
קח אותי למשל, לו היה לי רצון וזמן,
יכולתי להיות פיגום בבניין,
או גדר, או ארון. הייתי יכול להיות מועיל.
אבל איך זה היה מועיל לי בעליל?
להירקב לתועלתו של אדם שברוב תודתו
ישאף תמיד להחליפני בבטון?
עדיף המסע, לא להפסיק לנסוע,
לשוט, לאט, לראות בלי לשבוע.
הסתכל עכשיו בפעם האחרונה
בבית הנעלם לאטו בפינה.
הבית מתחלף, מרחבי אפרים.
נופים מתגלים ונעלמים אך אינם נגמרים.
אתה עוד בשלך, עקשן, ראש ברזל.
סתם משקולת טפשית, לך טבע לעזאזל.
על קרקע הנחל תזקין. שיבת קורי עכביש
תעלה על ראשך שנועד לפטיש.
זריחות כשקיעות בתחתיות משכבך,
ילכו ויכבו עד חשיכה....
ואז,יחדיו הם התנגש בגדה
ומי שם צדק לעולם לא נדע.