אמר הסבך לאיל אל תאחז,
חזור לעמק, רוץ, החפז.
למה עלית אל הר העולות
אל הר האבנים המגואלות?
אלוהים מאד קפדן, עשנו מתאבך.
למה לך להסתבך?
עיני אברהם תוהות בשחקים
אך ידו על ניצב הסכין.
זה מקום מסוכן,
נוס על נפשך ברח לך מכאן.
אמר האיל לסבך אללי,
הסתר אותי סכך עלי.
הרגע הרה דמים,
אני שומע את משק דברי הימים
צורח מעל לראשי באבחת כאב.
איני רוצה להיכתב.
אלוהים קרוב מדי למקום הצחיח הזה
אינני רוצה
אינני רוצה להיות הפשרה בין אלוהים לאברהם,
למה בכלל הגעתי לכאן?
ענה הסבך ואמר, נגמר.
אלוהים תכנן את גורלך המר,
מלאכים משולחים אחזו בקרניך להעלותך
מעמק שמחה אל הרמה הצחיחה.
מפעיית טלאים אל צווחת צפורי הטרף.
לא תחיה עד הערב.
עיני אברהם כבר נעוצות בעינך,
מחלצך ממני אל מזבח מותך.