עולם ריק ומתאפס
ואין זולתי המחפש.
אוי למבקש בצהריי אומללותו.
הלל לסומא, מלך בארובתו.
הלילה עוצם את עיניו.
דבר לא יקרה עכשיו.
בחלומם שבים הילדים אל ארגזי החול בחצרם.
הגלים אינם רועשים במעמקי הים.
הר מחציות ואין תואמות,
זולת עברי התהומות.
השקט הזה הרועש באופל הצמרות,
בדממת האדמה הגדולה מקורו.
השקט שבך, היה קשוב,
גם הוא, מעפר בא ואל עפר ישוב.
הלילה מתכנף, מיוחל, אפל.
אין סמני פסוק, אין כוכב נופל.
לטבוע בים מלוא הריאה.
טוב הדמיון מהדעה.
בסער הים הצדפים נשחקים,
חול למפסע גליו הרכים.