סלחתי א.א. מילן

מצאתי חיפושית קטנה בחורשה,

קראתי לה אלכסנדרה, היא לא התכחשה.

שמתי אותה בקופסת גפרורים, הנה ממש כך.

וכל היום שמרתי שאלכסנדרה לא תברח.

וסבתא נתנה לחיפושית שלי לברוח,

כן, סבתא נתנה לחיפושית שלי לברוח,

הלכה ונתנה לחיפושית שלי לברוח.

אחרי שאני שמרתי כל היום,

החיפושית ברחה לה. נורא ואיום.

סבתא אמרה שהיא לא התכוונה. טוב, אני לא בטוח כל כך.

היא רק חיפשה גפרור, אמרה, פתחה את הקופסה, וטרח.

היא אמרה שהיא מצטערת, אך לי זה ממש לא ברור,

איך חיפושית מיוחדת כזאת, יכולה להיות גפרור?

היא אמרה שהיא מצטערת ואני לא צריך לבכות,

ושיש בגן עוד המון חיפושיות.

יש המון חורים באדמה ואנחנו נערוך חיפושים,

ניקח קופסת גפרורים אחרת ונכתוב עליה חיפושית.

הלכנו לכל המקומות שחיפושיות יכולות להיות

ועשינו קולות שהן אוהבות לשמוע, החיפושיות.

ראיתי סוג של משהו, ונתתי צעקה נוראית,

"הנה קן חיפושיות", ו"אלכסנדרה צאי”

זאת הייתה אלכסנדרה. אני בטוח שזאת היא.

גם המבט שלה אמר שהיא בטוחה שזה אני.

והיא הסתכלה עלי כאילו היא אומרת:

"כן, ניסיתי לברוח, אני ממש מצטערת”

ואתה יודע מה, גם סבתא הצטערה,.

והיא כתבה על המכסה בגדול אל-כסנ-דרה.

כך שסבתא ואני שוב חברים .כי ככול שנחפש,

חיפושית כמו אלכסנדרה לא נוכל לפספס.