הלכתי לכלבו עם המון שקיות,
אחת לכל מה שיכול שם להיות.
אחת למלפפונים, אחת לעגבניות
אחת לקפה, אחת לעוגיות,
אחת לבצל, ואחת לסוכריות,
כעכים, פיצוחים, תפוחים, פטריות,
פרחים, אבטיחים, ממרחים, אטריות
שקית לקולה, שקית לאורנג'דה
שתי שקיות לשוקולדה.
ועוד שקית אחת,
למקרה שיהיה שמה משהו מיוחד.
כל מצרך ארזתי בשקית מיוחדת,
כאילו למלפפונים יש יום הולדת,
כאילו שהכעכים יוצאים למסיבה,
כאילו שהלחם לא מכיר את הריבה.
כאילו שהכרובית ברוגז עם האפונה
כאילו העגבניות נוסעות לחתונה.
מרוב שיקוקים השתקשק לי המוח.
מרוב דיוקים נגמר לי הכוח.
ואז, הידד,, נמצא מוצא מהשקית.
במקום המון שקיקיקיקיות, שקית אחת ענקית,
לשים בתוכה את כל הקניות.
שיסתדרו שם ביניהם, מה כבר יכול להיות.
מלפפונים, סוכריות,
פיצוחים, כריות,
וכהנה וכהנה כל המלוחים והמתוקים.
וברוך שפטרני מאריזות ושיקוקים.
נתתי נשיקה לקופאית הנהדרת,
הלכתי הביתה עם שקית משוחררת,
נפנפתי למכרי ברוב ששון ושקשוקים,
צלצלו בעליזות צנצנות ובקבוקים,
כולם סוף סוף יחד, מה טוב ומה נעים.
מתנדנדים בשקית שם, חיים משוגעים.
הגעתי הביתה הבטתי בשקית,
הפתעה,..היא הכינה סלט ענקי.
פלפלים בדבש, זיתים במרגרינה,
גלידה בצ'יפסים, ועוגה עם טחינה.
מלפפונים בשוקולדה, תפוחים מלוחים,
תנחשו בעצמכם מה שקרה לכעכים..
לא צריך לעבוד , הסלט כבר מוכן.
להוסיף קצת מלח ולהגיש לשולחן.
ולקינוח
לפתן מלוח,
עם קצף עדין של משחת גילוח.
זהו מה שנקרא ארוחה עם זיקוקים.
אני ממש לא מבין למה חזרו לשקיקים..
אבל לי מה איכפת, אני ברוב נחת,
ממלא בשקית את המצרכים כולם יחד,
חוזר הביתה בנפנופים עד אין קץ,
ואוכל סלט בלי להתאמץ.