ההתחלה די רגילה,
בוקר אחד, אמא נמלה
העירה מוקדם את הבת שלה:
"סבתא מסכנה עייפה וחולה,
מלאתי בסל ארוחה בשבילה,
קחיה אל ביתה, תהיי ילדה גדולה"
הילדה הטובה נטלה את סלה
ויצאה לדרכה בשירת טרללה.
פתאום ...בום טרח, נפלה לתעלה.
תעלה עמוקה מלאה בוץ ומים
שהגיעו לה כמעט עד לאוזניים.
הלכה ושקעה בתוך הבוץ
לא לזוז ולא לקפוץ.
שום דבר היא לא יכלה.
הו כמה היא נבהלה,
פתאום היא שומעת מין זמזום רזרזה,
ורואה מעליה יתושון שכזה,
עושה לה בזזז אבל ממשיך לעוף.
אוףףף איזה יתושון חצוף.
התייפחה, השתעלה
והוסיפה לבוץ עוד דמעות משלה.
ולא ידעה ולא הבינה
שהחצוף ההוא הקטינא,
ראה את כל מה שקרה
וטס מהר להזעיק עזרה.
כל הנמלים התעוררו במהרה,
נתנו יד ביד ויצרו שורה.
ראשונות קפצו לבוץ,
אחרונות משכו בעוז.
אך אהה צרה צרורה,
הבוץ עמוק ודביק נורא.
עד שגם המושיעות
בתוך הבוץ כמעט טובעות.
אך הנה מתוך השיח,
משפחת עכביש הופיעה.
פקעת חבלים יצרה
למשוך את כל השיירה.
החבילה נפרשת, החבל ארוך,
חיפושיות נרתמו למשוך.
הי הופ והי הופה וכלום לא קרה,
הנמלים כבדות והבוץ נורא.
החרגולים מושכים גם הם,
הי הופ והי הופה.. קצרו רגליהם.
האסון כבר בפתח היאוש כבר נורא,
ואז ... יתושוני נחת לעזרה.
הפשיל שרוולים נעל מגפיים
תפש בחבל בארבע ידיים,
וזמזם כמו שד משחת
הי הופ! אני כאן! למשוך! כולם יחד!
ולפתע זה הצליח
עם הנמלים הגיח
מבוצבץ כולו עלה
מעמקי התעלה
השמחה עד לב שמים
חיבוקים של בוץ ומים
ודמעות תודה רותחות
גם אם קצת מלוכלכות
מצילים וניצולים
כולם יצאו מהכלים
האמא והסבתא פיזרו מהסל
ממתקים ומגדנות לכל הקהל.
עכבישים וחיפושיות רקדו בזוגות,
מעגלים של נמלים, עיגולים של עוגות.
ומאה נאומים וברכות מאתיים.
ושירים עד אור הבוקר אם לא עד הצהריים.
גם אני שם הייתי,
שמחתי, רקדתי, אכלתי, שתיתי.
אך אז ברחתי ידידי,
הסיפור נעשה לי מתוק מדי.