לא נביא ולא בן נביא.
נולדתי להיות בנו של אבי.
לא נביא אבי, אבי בנאי.
בונה את עירו לתורתו קנאי.
נער היה אבי ובלבו חלום,
קרע השער ובא הלום.
בנה חלומו מלב אל חול
אבי שרה אבי יכול.
חרש בשממה, זרע באדמה,
שחה קומתו אך עירו קוממה.
ידו בידי ואני ילד רך
הראה לי אבי את נפלאות הכרך,
ימינו בכתפי והכרך בשמאלו
אמר לי אבי ורעד קולו:
אני בניתי עיר ככולן,
אנחנו בני עוד נבנה עולם.
ויעבוד עוד בחימר ובאבנים
ויפתה העיר שבע מונים.
ואבי שבידיו עצר ממלכה
קרא לי לאמור הכל שלך,
הכול לך נועד בני
בכוחך שלך עשיתי אני.
ואני לא יכולתי אבי אברם,
ואקחך אדוני אל ההר הרם,
ומזבח בניתי אבן כבדה
ואעלך אבי אל העקדה.
ויצעק אלי בני בני!
ואומר לו הנני.
ויבכה אלי לאמור
אותי זבח אך עירנו שמור.
ואפול צווארי אבי ונבך
והנה איל נאחז בסבך.
הסרתי מאבי את כבלי אסורו
ואלך אחריו ונבוא אל עירו.
ואדע, בעירו אין נביא.
נביא אני בעירו של אבי.