על ראש המגדל עמד איש אומלל,
מתנה צרותיו מסכן ומושפל:
מלה טובה לא שמעתי בכלל,
אולי לו שמעתי הייתי נגאל,
בוחר בחיים והכול יותר קל.
אבל,
נמאס לי לחיות כבר הכול מקולקל .
בצעד אמיץ הוא צעד לחלל,
כאבן כבדה נפל ונפל,
נהדר! איזה אומץ!, צהל הקהל.
אוזניו עוד שמעו את השבח הנ"ל,
לו היו לכנפיים היה ממריא שוב אל על.
אבל
חבל,
נפל
ז"ל.