מָשִׁיחַ

מָשִׁיחַ בָּא לִקְטֹף אֶת פִּרְחֵי כָּל הַגַּעְגּוּעִים,

מוֹבִיל אֶת חֲמוֹרוֹ בִּשְׂדוֹת הַתִּקְוָה הַנִּצְחִיִּים.

זֶה הַסִּפּוּר, זֶה הַסִּפּוּר כֻּלּוֹ, אֶת הַיֶּתֶר אֲנַחְנוּ רַק מְנַחֲשִׁים.

הַיֶּתֶר הֵן אַגָּדוֹת, אַשְׁלָיוֹת, צִפִּיּוֹת, פֵּרוּשִׁים.

אֵיךְ נֵדַע שֶׁזֶּה הוּא, אֵיךְ יִתְנַכֵּר בֵּין הַבְּרִיּוֹת,

הָמוֹן גָּדוֹל כָּל כָּךְ, כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֶפְשָׁרֻיּוֹת.

לֹא יוּכַל לְהִתְנַכֵּר כְּבָר בְּלֹבֶן חֲמוֹרוֹ,

חֲמוֹרִים אֵינָם עוֹבְרִים עוֹד אֶת הַקַּו הַיָּרֹק.

הֲיֵצֵא מוּל שָׁמַיִם, זְקַן שֵׂיבָה פָּרוּעַ לְעֻמָּתָם יִזְקֹר,

בְּיָדַיִם גְּרוּמוֹת יְטַלְטֵל גַּרְמֵיהֶם, יַסִּיעַ, יְעַוֵּת, יַעֲקֹר.

אוֹ שְׁחֹר תַּלְתַּלִּים יָבוֹא, צוֹחֵק קַל רֶגֶל וְיָחֵף,

יוֹבִיל בְּחִיּוּכוֹ נָמֵר וְכֶבֶשׂ וּזְאֵב.

הוֹלֵךְ וּבָא אֵלֵינוּ בָּא וְהוֹלֵךְ מֵאִתָּנוּ כָּל דִּבְרֵי הַיָּמִים

יָמֵינוּ אֵלָיו הוֹלְכִים, הוּא מְחַכֶּה לָנוּ בְּרוֹךְ וּבְרַחֲמִים.

אָז יְלַבְלְבוּ הַחֲלוֹמוֹת לְפֶתַע, עֶדְנָה תָּבוֹא בְּעַצְמוֹת הַמִּשְׁאָלוֹת הַכְּמוּסוֹת.

כְּשֶׁיָּבוֹא סוֹף סוֹף מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, מַה יִּשָּׁאֵר לָנוּ לַעֲשׂוֹת?