כוכב אחד פעוט, הסתבך בטעות,
בענפיו הארוכים של תות הבכות.
זה היה בן כוכב, כוכבון זאטוט.
והוא פרץ בבכי כי הלך לאיבוד.
התות הזקן בזהירות רבה,
חילץ את בר כוכבא שלם מהסבך:
רוץ לך קטנצ'יק והזהר להבא,
יש עוד הרבה צמרות בסביבה.
נשק הפעוט למצחו של התות,
ונסק לשמים כולו אור ותמימות.
התות נשאר עצוב וגלמוד,
כפוף, ובודד, ודומע בדידות.
ראו אותו הצפרדעים הטובות בבכיתו,
נקבצו ועלו בענפיו וצמרתו.
ושם, ממרום שבתן, ראו כוכבים זורחים
בראי ביצתן כשדה של פרחים.
ואדוות קטנות במעגלים נפתחים,
הולכות ומתרחבות בו כקמטי חיוכים.
ואת התות ראו והוא יפה ונלבב ,
ואת עצמן ראו בין כוכביו,
עטורות מקלעות אור וזהב,
ותשאנה קולן בקרקור נלהב.
זמר וכוכבים עלו בו בתות,
והוא פרץ בבכי מר, כי היה ממש מבסוט,
כן, ככה שמחים עצי תות הבכות