ליל אין שינה.
כגבעול ברוח, שח גבי נכנע,
האם גם בני אחרי ישב כאן קו לקו,
במחילות הלחות, יגיר את חייו?
חף ותמים ובהיר וחייכן.
היאשים אותי על שהולדתיו לכאן,
שידעתי, שלא שיניתי, שלא צעקתי אותו.
את שמו, את נפשו, את תום ילדותו?
ראשי על האבן גבי נלחץ אל הרגבים
מהאדמה בני אני רואה את הכוכבים.
שנות אור ושנות חושך שנים של מכאוב.
אינני רואה את הסוף.