כאן, כאן, כאן, כאן וכאן,
טמונות עצמותיו של אחד שחקן.
ברוב פאתוס הכריז על צניעותו כי רבה,
בצעקות הביע לחשי אהבה.
בכה צחק השתחווה אפיים,
בכל האולמות מחאו לו כפיים.
כל חייו השתנה, אדם לכל עת
ממושמע לצוום של מקלדת ועט.
שלשום שיחק גיבור חידה,
אתמול מכשף מאיזו אגדה.
אביר גדל לבב,
דון ז'ואן מאוהב,
מאפיונר מנוול,
קשיש או חייל.
ועכשיו כשמת
מיהו באמת?
בין כל המחזות עצמותיו פזורות,
כבודו ממלא את בית הקברות.