ירושלים של מעלה

מעשה ברבם של יהודים

שהקיפוהו חכמים, סבבוהו חסידים,

פניהם מודאגות ובלבם חששות ומועקה כבדה,

נושאים פניהם אליו בחיל ורעדה:

רבנו, אתה שהכל גלוי מלפניך בעולמות עליונים,

שהכל ידוע לפניך, לאורך ימים זמנים,

אמור לנו כי חרדה בלבנו, אמור לנו רבנו

לאן מתגלגלים הדברים, לאן הולכים ימינו.

מה פירוש, סתם בחיוך תם,

ימינו ילכו באשר אנו נוליך אותם.

אך ראה נא רבנו, כולם אנשים טובים,

אוהבי ביתם ושכניהם, כולנו נאורים וחושבים

ובכל זאת מיום ליום נדחס אבק שריפה באוויר.

הכל רופף כל כך, תלוי על בלימה, שביר.

לאן מובילים אנו את עולמנו רבי. תן לנו תשובה.

תן לנו נקודת אחיזה רבי. תן לנו תקוה.

ואמר להם: על שום שאין ירושלים בלבם,

על שום שציירו במפותיהם קוים של אש ודם,

אחת היא ירושלים לגוי וגוי ואדם לאדם.

קוים ברחובה כסכין במים,

וכל הקוים יוצאים מלבות האנשים אל לב ירושלים.

ויאמרו לו: רבנו מרוב אוהביה תבקע העיר

ותרד עננה על פני הרב ואת פניו הקדיר:

לא ירושלים של מטה, לא אבניה וזהבה,

ירושלים של מעלה, ירושלים של אור ואהבה,

ירושלים הרחוקה כל כך והכל כך קרובה,

ירושלים שהיא אבן פנה ולא אבן מצבה.

לא גוי וגוי, לא בחיל ובמרכבה,

איש בלבו ישא את אהבתה ומכאובה.

איש בלבו. איש אל לבה.

הנה לכם נקודת האחיזה הנה לכם הדרך הטובה.

צאו לדרכה כי שאלתם לה, אתם הנכם התקווה.

ויעצום עיניו בלאות והעננה מפניו פרחה לה,

כי שובב נפשו ברוח ירושלים של מעלה.