חלומה של אשת הדייג

ע"פ אגדת עם. יהודה תלמי

מספר ( על רקע ים וכפר דייגים )

הרחק הרחק, מעבר להרים,

מעבר לתל אביב, ירושלים.... מעבר לערים,

מעבר לארצות שכולכם מכירים.

הרחק, אבל קרוב מאד. בארץ הסיפורים.

בכפר דייגים עני, על שפת ים כחול,

חיו דייג ואשתו בבית מט ליפול.

קשים חיי הזוג, הדייג כה מועט

וילדים עשרת בביתם הקט.

לחם אין בבית, רק קצה זנב של דג.

והדייג... לא יוצלח, תמים ולא מודאג.

יש גם כאלה, איש ישר ותם,

השכם השכם בבוקר יורד הוא אל הים.

יוצא לו דייגנו יצא לעוד יום של עמל..

אבל דווקא היום ,שיחק לו המזל.

(תמונה מתבהרת בים)

משליך הוא את הרשת, שפתיו נושאות תפילה...

דייג

הו מי ייתן שלל לי, דגים מהמצולה.

היי הרשת זעה .. היא נעה, חזק, אני מרגיש....

אלי זה אמנון, אולי זה שפמנון, אולי זה אפילו כריש.

אולי רק נדמה לי ? אולי רק אכזבה?

אולי סתם איזה קרש, או נעל רקובה?

לא.. נעל לא מושכת ככה, קרש לא כל כך חזק.

משוך, משוך, בכוח, יש! שליתי דג.

לא סתם דג, דג זהב, דג זהב!

איזה צבע נפלא, הגב, הזנב.

הילדים ישתגעו, איזה דג מדליק.

אולי גם אשתי? לא נורא, לא יזיק .

נשים אותו על המחבת…

נוסיף שמן כדת…

נקמח נטבל…

קורט מלח קצת פלפל..

דג

אני שונא פלפל

דייג

הפלפל הוא הסוכרייה שבעניין מה אתה מבלבל.

( בהתרגשות ) מה זה, הדג דיבר, הוא דיבר הוא דיבר.

דג

מה אתה אומר ? מה אתה אומר?

מה אתה צורח, הרגע בן אדם,

אנחנו מתרגשים כל כך כשאתם שוחים בים?

דייג

דג שמדבר, רק זה עוד חסר.

כל שוכני ים יתחילו לברבר ?

צדפות לזמר? טרוטות לטרטר?

כרישי פטישים יהלמו בפסנתר ?

שיר שוכני הים

בום קיש קיש קיש, בום קיש קיש.

עכשיו תורנו להרעיש.

קיש קיש בום בום, קיש קיש בום.

כול הים וכול היום.

צלופחים בסקסופונים.

אבו נפחא בטרומבונים.

תנינים על טנק של מים,

בום בתוף ובמצלתיים.

בנות סרדין בכינורות.

בני כריש בחצוצרות.

את הסולו יסלסל

דג הסול ויילל

ומקהלת המקרל

תצלצל בשיר הלל.

בום קיש קיש קיש, בום קיש קיש,

עכשיו תורנו להרעיש.

קיש קיש בום בום, קיש קיש בום,

כל הים וכל היום.

דייג

איזה רעש מחריד, כמו צונאמי, איום.

כולם השתגעו. מה הולך פה היום?

צורחים מזייפים מחרישים אוזניים

יאללה דגים, מלאו פיכם מים.

דג

מה התוקפנות הזאת דייג, אין לך בושה ?

זכות הדיבור שמורה רק לבני יבשה ?

דייג

דגים מזמרים פה על כל צעד ושעל,

הגלים פה זה ים, זה לא גלי צהל.

תסלח לי מאד אדוני הדג,

עכשיו אתה הולך לשחות... במרק.

דג

אני שונא פלפל,

איני רוצה להתבשל.

דייג

לומר את האמת? בהחלט, גם אני

תמיד מעדיף מנה צמחונית.

אבל יש לי עשרה ילדים רעבים בבית,

ואוכל אין ולו כזית.

אתה הולך למחבת, אל תתווכח,

אתה אולי יודע לדבר, אבל הרעב צורח.

דג

על ילדיך שלך אתה מרחם,

לי אין ילדים ? מה יהא עליהם?

שמע, אני קוסם, בחיי, מלה של דג מדבר.

אם תשחרר אותי לא תצטער.

דייג

אתה קוסם? אדרבא תביא הוכחה.

שחרר אתה את עצמך.

למה שאני אשחרר אותך?

דג

אני הולך להוכיח לך, אבל תרשה לי קודם שאלה.

אתה רוצה את ההוכחה בדרך הקשה או בדרך הקלה?

דייג

תפסיק לבלבל את המוח, יא אללה

בלה בלה בלה/ בלה בלה בלה/ בלה בלה בלה/ בלה בלה בלה.

דג

בלה בלה בלה/ בלה הא ? ב ב ק ש ה.

קבל את ההוכחה. בדרך הקשה.

( מתחילה סערה בים)

קסם גל, כשף גדל,

עננים קטנים בואו המונים,

התלכדו, הקדירו,

התעבו השחירו,

בואו רוחות ים היו לסערה,

בואו נחשולים הפכו את הסירה,

הכו בדייג, שברו את חכתו,

קרעו רשתותיו, נפצו את סירתו,

רעמו משברים, רעם הברק,

החרישו קולו, שיצעק שיזעק,

רדו מטרות, סנוורו את חושיו,

מלאו סירתו, הטביעוהו עכשיו.

בל יראו, בל יושיעו, בל תבוא הצלה....

מה יש לך להגיד עכשיו אדון בלה בלה בלה.

דייג

הצילו ! הצילו! אני טובע!

דג

תצעק יותר חזק, אני לא שומע.

דייג

סליחה דג זהב, סליחה, סליחה,

אתה קוסם גדול, בבקשה ממך

אל תיתן לי לטבוע רק לצורך ההוכחה.

אני חייב לחיות, יש לי משפחה.

דג

קסם רוח,

כשף נוח,

חדלו מטרות,

הסו סערות,

הירגעו גלים,

סורו ערפילים,

היגלה הנוף,

האירו אורות החוף.

( הסערה שוככת )

דייג

תודה דג פלאי, אני חי וקיים.

הכל התבהר לי, לא רק הים..

פתאום החיים, עם כל התלאה,

נראים נהדר, מתנה נפלאה..

אני נושם אויר מלוא ריאותיי

החיים נפלאים, ואני ממש חי.

תודה דג זהב, אתה קוסם נפלא,

אבל ....אם מותר.. רק שאלה ?

דג

יא אללה, לא הספקת לגמור לטבוע

וכבר אתה מתחיל לבלבל את המוח.

תגיד לי דייג, למה לשאול,

למה תמיד לדעת הכל ?

מצד שני, אדון בלה בלה בלה,

אחרי הסערה הגדולה,

השמש זורחת ויש לי מצב רוח נפלא.

שאל בחור,

אבל בקיצור.

דייג

הוכחת לי. בחיי כל הכבוד,

הוכחה ממש משכנעת מאד.

אתה קוסם גדול, דג מג נשגב

ויש לך אפילו גם לב זהב

ועכשיו, תרשה לי, השאלה,

דברת גם על הוכחה בדרך הקלה?

דג

אוווה איזה נודניק, שוב מהתחלה ?

אבל אתה יודע מה? מלה של דג זאת מלה:

רק תבקש ממני משאלה,

וטראח היא תתגשם. זו הדרך הקלה.

דייג

כל משאלה ? אני ? באמת ?

השאלה היא מה אתה יכול לתת.

דג

כבר התאושש, כבר הוא מריח

כבר הוא בודק מה אפשר להרוויח

שמע בחור לפני שאתה ממשיך,

אל תבקש יותר ממה שאתה צריך.

דייג

ואיפה עובר הגבול הזה

בין מה שאני צריך למה שאני רוצה?

דג

נמאסת, נודניק, כפוי טובה, מטומטם.

תעוף לי מהעיניים, עוף לי מהים.

כשיום אחד תבין את ההבדלים,

תוכל לקרוא לי שוב, קרא אל הגלים. ( נעלם )

דייג בדרך הביתה

הנה ירד החושך, חלף היום ביעף,

מה אביא הביתה, סיפור על דג זהב?

על בטן ריקה ? מי יקשיב עד הסוף ?

הילדים יבכו. והאישה,,, לא רוצה אפילו לחשוב...

אבל אם לא אחזור, תתחיל בהלה,

יחשבו שטבעתי בסערה הגדולה.

תתחיל שם היסטריה - הגג ישבר,

למה אוהבים אותי רק כשאני חסר.

נו די כבר אידיוט, איזה רעיונות דפוקים.

הביתה, מהר, הילדים מחכים.

( רץ)

שיח זקנות בדרך

תראי איך הוא רץ, תראי איך הוא דוהר,

מה הוא ממהר? משהו בוער?

מה יש לו לרוץ ? מהפח אל הפחת,

אני במקומו הייתי בורחת,

אשתו מטורפת, ספחת, צורחת.

מכל דבר היא מתרתחת.

כל הזמן היא בודקת,

כל הזמן היא צודקת,

אין לו בבית אף רגע של שקט.

אז למה הוא רץ אם אין לו תמריץ?

אין שום דבר טוב שם ,אין לו מה להחמיץ.

הכל כבר חמוץ שם.

חושם בן חושם.

אשת הדיג בבקתה

כן זו אני, הצרה הצרורה.

האישה המנוולת, בואו נעשה הכרה.

למה אני כזאת? הכול באשמתי?

מישהו פעם ניסה להבין אותי?

להחזיק בית מתפרק וילדים עשרת,

בשתי ידי בלבד, בלי חשמל, בלי עוזרת

והילדים מעצבנים, מושכים לכל הכוונים,

לקטנים יש חום, הגדולים מצוננים.

צורחים, משתוללים הורסים, בלי שליטה.

ומי שנשאר בה מרטיב במיטה

ג'וקים, ויתושים, וזבובים, וכינים,

ועכבישים, ופרעושים, מכל המינים.

הכיור תמיד מלא, המזווה תמיד ריק,

ואני רצה כמו משוגעת בין גרוע, לדראק.

כל שעה, כל יום, כל שבוע, כל השנים.

לתת, לתת, לתת, רק לי שום דבר לא נותנים.

אוי והדייסה נשרפת והכביסה מטורפת,

והבית נראה עוד גרוע מרפת.

אינני יכולה להספיק הכול, אני טובעת בזפת.

ואתם יושבים לכם על הכיסאות המרופדים ופוסקים: מרשעת.

אני נכנסת לקריזה, אני יוצאת מהדעת.....

אווו הנה חזר בעלי.

מה הבאת היום מותק שלי?

ריקות הידיים, ריק הוא הדלי.

עזור לי אלי.

יום שלם בלי שלל, אללי

מה עשיתי רע? למה הכול עלי ?

דייג

דווקא דגתי היום, לא סתם דג, דג זהב.

אשת הדייג

זהב לא אכפת, העקר הרעב.

בסיר הוא יהיה אותו הדבר.

נו איפה הדג, תביא אותו כבר.

דייג

הממממ........הוא עוד בים...

אשת הדייג

תפסיק לברבר!

דייג

זה דג קוסם, הוא יודע לדבר.

אשת הדייג

שיעשה קסמים ... שידבר.. אל הקיר.

אני רוצה אותו בסיר.

עכשיו !

חסרים בים דגים בלעדיו ?

דייג

אולי תתני לי לסיים משפט.

למה את מתחילה לצעוק ישר על אוטומט,

הדג הבטיח למלא כל משאלה שנבקש.

אשת הדייג

באמת? נו אז מה ביקשת טיפש ?

דייג

רגע, עוד דבר,

הדג אמר...

אשת הדייג

לא מעניין אותי מה הוא אמר,

מעניין מה בקשת בעלי היקר.

דייג

לא ידעתי מה כדאי,

פחדתי לבקש יותר מדי.

אשת הדייג

כמובן. האדון הנסיך,

לא יודע מה פה צריך.

תגיד לי מנוול, הבית הזה הוא לא שלך?

אתה לא רואה מה קורה סביבך?

למה אתה לא יודע? למה אתה לא רואה ?

למה אתה לא מרגיש מה פה קורה?

עומד לי כאן ומקשקש.

אז אני אגיד לך מה לבקש .

אני רוצה אוכל ,מלוא הקדרה,

מלוא המזווה, מלוא הממגורה,

אני מספיק ברורה?

עכשיו לך לים, עוף מהדירה,

בלי אוכל אל תעז לחזור בחזרה.

דייג

אבל אני תשוש, כוחי אוזל.

אשת הדייג

אתה הולך לים או הולך לעזאזל.

דייג

אני רעב, בבקשה,.. משהו לאכול...

אשת הדייג

עכשיו! אל הים! מצדי תאכל חול.

על החוף

דייג

הנה הים, קרא אל הגלים הוא אמר.

זה נראה לי כמו בלוף, לא יקרה שום דבר.

אז אראה טיפש... אני באמת לא חכם גדול.

מה יש להפסיד, כבר הפסדתי הכול.

דג זהב, דג זהב, אהוי דג זהב!

אני רוצה, אני צריך אותך עכשיו.

עלה ובוא מהמצולה,

יש לי משאלה.

\

דג

נו תראו מי שמגיע.

מתנשף, כולו מזיע.

נו טוב, הוא לא דג, הוא כמו כל בני אנוש

דוהר כמו סוס כשמחלקים מתנות.

מה תבקש דייג? אמור, נו, דבר.

זכור. רק מה שצריך, הזהר, לא יותר.

דייג

לא נעים לי.. אתה מבין... אבל אם אתה יכול....

בבית כבר אין מה לאכול...

דג

מה לא נעים פה, בקשה נכונה וצנועה

שוב הביתה דייג, משאלתך כבר נתמלאה.

דייג

כבר? איך זה ? ככה בצ'יק ?

אני עובד כל היום בשביל זנב של נקניק,

ואתה רק חושב, וזהו, הכל מסודר?

אתה לא עושה בשביל זה שום דבר.

אבל מה אני מקטר ? תודה על הכל.

בטני מקרקרת, אני רץ לאכול.

בבית. טבחים מלצרים שולחן עמוס כל טוב

מלצר

דין דן דון, פעמון.

השולחן מוכן, בתאבון.

מנה ראשונה גברת נכבדה,

קוויאר בפיתה וחומוס בפשטידה.

אשת הדייג

מה אמרת מלצר? ראש צר, מה עשית?

הקוויאר לצלחת והחומוס לפיתה.

מלצר(ים)

הבנתי גברת

טעות באה ולעולם לא חוזרת.

חזרת?

דגים גברת?

מה עכשיו?

לא, אין דגי זהב.

דוגי מהתפריט יש ים של דגים,

מכל הסוגים:

דג משה או דג אמנון,

דג אנשובי או תמנון,

מושט לקרדה או שפמנון,

דג מלוח קרפיון של שבת,

כל הדגים על המחבת,

לא דגים?.... תודה רבה

נעבור לדף הבא:

גבינה לבנה או גבינה צהובה ?

אפשר עם פלפל אפשר עם ריבה,

לא צריך. תודה רבה.

יש סבלנות תודה לאל,

לא חייבים דווקא פלפל.

ממרח כבד, עוגה קלה, ביצה קשה או מקושקשת,

אולי אומלט, צרקסיה כפולה, אולי גבינה משולשת?

רימון, לימון ,אפרסמון , פלפל, מלח, קינמון.

אבטיח או אגבה, רחת לקום או בקלווה.

שוקולדה, לימונדה, מיץ או קולה או רנג'דה,

אייס קפה, קפה תורכי, קפה הפוך, נס איטלקי,

נס ממילנו, נס מלוך נס, קקאו ממקאו או אספרסו אקספרס,

שמרים בשומר, שימורים בשמיר,

אויר... וי,,, נגמר לי האוויר.

אשת הדייג

תכף ייגמר לך גם החשק לנשום איש חצוף.

ראש חסה, ראש גזר, ראש דלעת, ראש כרוב.

מלצר(ים)

ראש כרוב זה עכשיו, מנה נהדרת,

מפולפל עם בצל, ושני ראשי תרד.

מבושלים כבר שבוע על אש קטנטנה,

רכים כמו שמיכה, נימוחים כמו גבינה.

והכול עטוף בעלי מאפה,

מרוח בקצפת יפה יפה,

ושוקולד וחרדל עשר שכבות ,

ושרשרת מנורות נדלקות וכבות

ועל הפסגה לפאר המלכות......

תות !

בברכת הטבחים ולתפארת הטבחות.

טבחים

היפס היפס הופס,

צ'ולנט דג וקלופס,

הופס הופס היפס,

מלפפון וצ'יפס.

הטבח במטבח יושב על הכיריים,

לעשרים טבחיות הוא עושה עיניים.

עשרים טבחיות זריזות קורצות אל הטבח,

וכשהוא בא אז הן נותנות לו........

נותנות לו לשפוך את הפח.

הנה מה נעים הנה מה טוב,

נקניקיה ורגל עוף,

הנה מה טוב ומה נעים,

חצילים וקישואים.

אשת הדייג

תכף אני אראה לכם מה טוב ומה נעים,,

תכף אמלא לכם את החצילים והקישואים,

תכף ארתיח אתכם עם בצלים ועם פלפל,

תתחילו לבשל או עופו לעזאזל.

דייג נכנס לבית

ריח תבשילים עולה מביתי,

מסתבר שהדג הוא קוסם אמיתי.

רגע קסום של סעודה כהלכה

הילדים שבעים, האישה שמחה .

שלום לך אשתי, נו מה את אומרת?

מה שוב כבר לא טוב לך ? למה שוב את קודרת?

אשת הדייג

הסתכל על הבית, לא יוצלח, הבט.

הקירות רקובים, הגג מתמוטט,

שלושה ילדים על כל מזרון מחורבן.

מה כל כך טוב לך על הישבן ?

לך תגיד לחבר שלך לדג הזהב,

אני רוצה ארמון עכשיו !

דייג

עכשיו ?

אשת הדייג

עכשיו . חמור,

איננו יכול לחשוב בעצמו.

תגיד מטומטם

מיטה לכל ילד זה נשמע מוגזם?

ולי לא מגיע חדר אורחים ?

וגן של פרחים?

ולמה שלא יהיו גם שערים וצריחים?

נו צא כבר לדרך, צא מכאן, זוז

תיכף תחטוף בעיטה בעכוז.

דייג בדרך

כשהייתה רעבה

הייתה אהבה.

עכשיו כשהיא שבעה.

זוועה.

מה יהיה בפעם הבאה?

על שפת הים

דג זהב, דג זהב, אהוי דג זהב !

אני רוצה, אני צריך אותך עכשיו.

אנא עלה מהמצולה,

יש לי עוד משאלה.

דג

הו הו הו, מישהו כאן ממש על סיכות,

רק הלכת מכאן לפני חמש דקות,

אתה חושב שאני טירון בצבא?

אתה מצווה וכבר אני בא?

דייג

לא...כן... אבל.....לא נעים.....איך לאומר...

הנה הנה אני אומר ישר:

אנחנו אוכלים כמו מלכים ברפת בקר.

אז אשתי.. אתה מבין....כלומר...

בקשה ארמון,, , רק אם אפשר.

אולי זה קצת אשמתך בעצם. מי ביקש מלצרים?

מי ביקש תפריטים כל כך יקרים?

מי שהרצה לי על צריך או רוצה

לא צריך להוריד גשם אוכל כזה.

דג

הו הו הו דייגון נאום נהדר,

גם מבקש וגם מטיף לי מוסר?

שלום אדוני זמנך עבר.

דייג

סליחה, אבל תגיד, חוץ מזה שום דבר?

דג

חוץ מזה, אדוני הבלתי נלאה

הסתלק ותראה איך ביתך עכשיו נראה

זמר דייגים בפאב

אלוהים יקירי אני מתפלא,

בקבוקים מתרוקנים והים מתמלא.

אם לרוקן תרוקן את המים.

אם למלא, תמלא כבר ביין .

זה קצת מוזר אלוהים היקר,

עם כל ניסיונך לא ראית,

מה כאן דרוש ומה מיותר,

תודה יקירנו , טעית.

זהב השקיעה מחמם את הלב,

הזהב שבכיס את הבטן.

השקיעות בחינם אך הכיס אוי דולף,

אם כבר חינם אז תן כסף.

אכן קצת מוזר אלוהים היקר,

עם כל ניסיונך לא ראית,

מה כאן דרוש ומה מיותר.

תודה יקירינו, טעית.

דייג מגיע הביתה

זה הבית שלי ? כן זה המקום הנכון.

אבל במקום הבית צמח פה ארמון

כמו תעתוע בלב המדבר,

באמצע הכפר ארמון נהדר.

נהדר, כלומר, זאת אומרת,

אשתי סוף כל סוף תהיה מאושרת?

אשת הדייג

מאושרת?

איזה ברברת..

ארמון כזה ענק,

רק לרחוץ רצפה ייקח חצי שנה.

בארמון כזה צריך משרתים,

צריך טבחים, צריך חייטים,

צריך נגרים, צריך מלצרים,

עוזרים, מזכירים, שומרים, סנדלרים,

לוכדי עכבישים, ציידי יתושים,

קוטלי נחשים, מנחשי ניחושים.

מנפנפי מניפות, חנפי חנופות,

יועצי סתרים ויועצות חשופות.

וצריך רהיטים ועוד אלף פריטים

תמונות, מרבדים, המון תכשיטים.

וכהנה וכהנה וכולי וכולי וכולי.

מה שווה ארמון ריק? אני רוצה אותו מלא.

ובכלל, מה שווה ארמון בלי ממלכה.

קדימה, עכשיו אני רוצה להיות מלכה.

דייג

מה פתאום מלכה ? למה לך ממלכה?

לא מספיק לגדל את העשיריה כהלכה?

ובכלל תני לי רגע מנוחה.

וגם משהו לאכול, הראש מסתובב לי,

הרגליים כבדות והגב כואב לי.

אשת הדייג

צא לים.. לא תקבל שום ארוחה

לא לפני שאהיה מלכה.

דייג

מה קרה לך אשתי, למה לך לדרוש?

מה אנחנו צריכים את כל כאב הראש?

אשת הדייג

מה אנחנו צריכים מותק שלי ?

מתי היית אתה צריך משהו בעלי ?

אתה אף פעם לא צריך שום דבר,

אצלך הכול בסדר גם כשהלב נשבר.

לא אנחנו הפעם, למרות שאתה בעלי,

אני רוצה את הממלכה רק בשבילי.

צא מכאן גולם אמור לו לדג הזהב,

אשתי רוצה מלוכה עכשיו.

דייג יוצא

משהו קרה פה זו איננה אשתי

צעירות הכפר בכיכר

תתחתן אתי, אתי, לא אתי....

דייג

אחת אחת בנות, מה קרה? בגילי?

הרי מעולם לא הסתכלתן לכוון שלי.

צעירות הכפר

תתחתן אתי, יהיה לנו תות.

אתה תעשה חיים,

אני אעשה בגרות.

תתחתן אתי, יהיה לנו טופי

תישן כל היום

ואני במכון יופי

תתחתן אתי

אני רוצה ללמוד

אני רוצה לרקוד

אני רוצה מאד

אני רוצה בית,

אני אוטו ,

אני כובע,

שמלה,

נעליים,

גרדרובה.

לצאת מהכפר, לנשום אויר

לצייר, לכייר,

לרקוד, לשיר.

תתחתן עם כולנו

יהיה לנו נפלא

לך תהיה סוף הדרך

ולנו תהיה התחלה

דייג

איזה חמודות, הייתי מתחתן עם כולכן, כבר שלשום..

אבל מה לעשות.. חרם רבי גרשום.

אבל בינינו, תודו בנות ביושר,

אתן לא רוצות אותי אתן רוצות את העושר

אז למה דווקא אתי ? תתחתנו עם הדג.

או הכי פשוט, תתחתנו עם ארנק.

על שפת הים

דג זהב, דג זהב, אהוי דג זהב!

אני רוצה, אני צריך אותך עכשיו.

יש לי עוד משאלה,.

אנא עלה מהמצולה.

דג זהב

אני רוצה אני צריך.... מה שאני צריך מעניין אותך ?

צלול, עלה, עלה, צלול, נותן כאן פקודות כמו אשתך?

עושים לך טובה ואתה עושה מזה עסקים?

איזה חוצפה יש לך, למה שאסכים,

דייג

אנא סלח לי זאת לא אשמתי

זה הכול בגלל אשתי.

משגעת אותי אני רק הולך ושב הולך ושב

ומהבוקר עוד לא אכלתי , אני מת מרעב.

דג זהב

מה היא רוצה עכשיו?

דייג

עכשיו היא דורשת להיות למלכה.

דג זהב

הוהוהו, הגברת הזאת ממש במצוקה.

תחשוב טוב דייג, אתה הולך ומסתבך,

הולך ושב הולך ושב וכלום לא הולך.

דייג

סלח לי הדג, אני אפילו לא יכול לחשוב,

רק משהו לאכול, ויאללה לחרופ.

פחות משאלה יותר משאלה,

מצדי שהיא תהיה כבר ראש ממשלה.

דג זהב

שובה אל ביתך דייג אשתך כבר מלכה,

אך שמע עצתי אל תשוב עוד לכאן.

דייג בדרך

אני עוד לא אכלתי והיא כבר מלכה

כלומר.. אני המלך ? שאלה מביכה,

אני יודע שלמלך יש ארמון וכסא,

אבל אין לי מושג מה מלך עושה.

אבל... העקר, לאשתי תהיה סוף סוף נחת.

אני, אסתדר כבר, ככה או ככה.

בדרך, צוות טלוויזיה

כאן עדה הצדה מרשת קשקשת,

הרשת הכי יעילה ביבשת.

כאן לא קורה כרגע שום דבר,

אבל אנחנו תמיד על המשמר.

חשוך ואפל גם לא פיסת ירח,

אבל אנחנו לא מפסיקים לדווח.

גם אם אין כלום זה חדש, משדרים בלי הפסק,

הנה גל בים ,הנה עוד אחד.. מרתק .

הים הוא רטוב והחוף הוא יבש.

גם אם אין חדשות תמיד יש מה לקשקש.

עוד גל, עוד אחד.....לא זה אדם,

אני בטוחה, זה הדייג שמגיע משם.

רק תימהוני כמוהו יכול עכשיו להסתובב.

אדוני, מר דייג, תתקרב תתקרב,

מילה לצופים ...

דייג

אני עייף (יושב).

עדה

הוא עייף, ומה אתנו ?

בשבילך במיוחד אדוני הגענו.

לקרב מצלמות.

רגע...עוד שניה, בינתיים פרסומות.

שמע אדוני, אתה לא מטומטם,

אנחנו נעשה אותך מפורסם.

ירוצו אחריך מכל פינה,

יזהו אותך בכל המדינה.

נו תרביץ כבר חיוך לטובת הציבור,

תתאושש כבר, צ'יז ,עולים לשידור.

כאן עדה הצדה מרשת קשקשת,

חדשות טריות כמו דגים מהרשת.

אדוני, שאלה, תקים אותו מהאדמה.

אדוני תסתכל בבקשה למצלמה,

אתה בשידור חי, למה אתה מת אדוני?

המדינה מסתכלת בך, המדינה זה אני.

אדוני למי אתה חושב את עצמך,

אלפים היו מתחלפים אתך בשמחה.

מה אתה בורח,, .לא להאמין.

הבן אדם מפסיד פרסום עולמי,

ברח האוויל ...אבל אנחנו נשארים

לעולם אתכם צופים יקרים.

תקשורת לא בנויה על דייג זה או אחר,

העיקר שאני כאן, ואני ממשיכה לספר .

הישארו אתי צופים יקרים,

חמש פרסומות ותיכף חוזרים.

שומר ליד הארמון

עצור, סיסמא, עמוד כבר מנוול

דייג

מה עכשיו? מה סיסמה? מי אתה בכלל?

שומר

תפסיק כבר ללכת, אתה רוצה כדור בגב?

דייג

אני רוצה לאכול, אני כבר מת מרעב.

שומר

כאן לא מסעדה, חזור לביתך,

בבית תאכל כאוות נפשך.

דייג

אבל זהו ביתי... כלומר הוא קצת השתנה,,

אבל כאן אני גר כבר ארבעים שנה.

שומר

הסתלק מהר כל עוד אתה יכול,

אתה לא מכאן, אין פה מה לאכול.

תעשה טובה ותעוף לי מהעיניים!

דייג

אני המלך ועוד לא אכלתי צהרים.

זה הבית שלי. אני נכנס, שתתפוצץ.

אתה יכול לירות כמה שאתה רוצה.

חייל

אני לא רוצה כלום, זה העניין,

אני בכלל לא מבין איך הגעתי לכאן.

דייג נכנס לארמון

הנה אשתי יווו איזו אישה,

שרביט זהב בידה וכתר על ראשה.

וואלה אשתי, סוף סוף את מאושרת,

לי תספיק בהחלט גם סתם ארוחת ערב.

די בזנב דג לי ותה עם לימון,

לא אמשיך להפריע, אלך לי לישון.

אשת הדייג

לאכול ולישון הא ? גולם שלי ?

לא ולא, רד לחוף שבר כלי.

רצוני שהדג יהיה רק שלי,

שיהיה משרתי ויגור כאן בדלי.

שומרים שומרים להעיף אותו, עכשיו!

שלא יחזור בלי דג הזהב.

דייג בדרך

משהו לא מסתדר לי פה, איני מבין מדוע,

ככל שמשאלותיי מתגשמות, המצב נעשה גרוע.

משאלותי ? שלי ? אני רק רוצה למיטה

השתגעה לחלוטין. מה עולה בדעתה ?

מגיע לים

הנה הגעתי לים לפני שיצאתי מהביצה

ועלי לומר צריך, על כל מה שהיא רוצה

דג זהב. דג זהב. אהוי דג זהב !

אני רוצה אני צריך אותך עכשיו.

מהמצולה אנא עלה,

עוד משאלה, אחרונה בהחלט.

דג

מה באת שוב ? לא מספיק שלוש משאלות?.

למה אתה לא נותן לי לישון בלילות ?

דייג

סלח לי הדג ,אני כבר לא חשוב.

רק שליח המלכה אני, רעב ועלוב.

אשתי ... כלומר המלכה, ביקשה... לא ביקשה ציוותה.

שתגור בדלי בארמון ותהיה משרתה..

דג

היא רוצה היא ציוותה

ומה אתה ?

לך אין לך דעה? לך אין משאלה?

מה אתה בדיוק התוכי שלה?

דג זהב בדלי היא רוצה,

כוכבים בצנצנת, חלומות בקופסה.

לא יודעת שבעה רק הב והב והב,

מי שלא יודע שבעה ידע מעכשיו רעב.

ביד רחבה נתתי לכם, את כל המשאלות.

אתם לא מסתפקים, רק רוצים עוד ועוד ועוד.

כבר לא מבקשים אפילו, באים הנה לדרוש.

דג זהב בדלי, נפלת על הראש.

לך הביתה דייג, נמאס לי ממך.

נמאסו עלי הסיפורים שלך על אשתך,

נגמרו הקסמים, אין ארמון, אין ממלכה.

הרעב והעוני חזרו לביתך.

תפסיק כבר לנדנד לי, עם העוד ועוד ועוד.

לך הביתה כבר ולא להתראות.

דייג בדרך

החשיך כבר האופק, הנמל אפל.

מה אני עושה עכשיו לעזאזל.

הדג נעלם,

אין לי מה לעשות בים.

אבל לחזור הביתה? בידיים ריקות ?

שוב פעם כל הטענות וכל הצעקות ?

אבל למה אני חושב רק על עצמי, מה עם הילדים?

בחושך הזה הם בטח מפחדים.

הם צריכים עכשיו שאבא יגיע,

גדול, וחזק, וטוב ומרגיע.

ואני, האבא, עומד פה ומקטר.

הביתה, הביתה, מהר, מהר......

כבר מאוחר בלילה, כל הכפר כבר נרדם,

רק נר מהבהב בחלון להאיר את דרכי מהים.

הנה הבית הישן, הכול נראה כשורה.

עומד לו תמים כאילו כלום לא קרה.

הבית הישן שלנו. הארמון נעלם.

גם כל המשרתים, נעלמו, כולם.

לא שער, לא שומרים, אותה דלת עלובה.

אשתי, ילדים, הנה אבא בא.

בבית

ילדי נמים על המזרון לחיים רכה וחמה.

ואשתי בבגדיה מצפה לי, על הכיסא היא נרדמה.

אשת הדייג

סוף סוף חזרת, כל כך דאגתי.

דייג

כל היום דייגתי, אבל דבר לא דגתי

אשת הדייג

העקר שכבר חזרת. מה קרה לך שם?

התחתנת עם הים?

עזוב, השארתי לך בתנור משהו חם.

אתה רעב ועייף אישי, אציע המיטה מהר.

אוייי איזה חלום חלמתי, אני מתביישת לספר.

היה שם דג זהב שדיבר, חופשי,

והיית אתה בעלי ואישי,

כה טוב ומסכן ואומלל וטיפשי.

ואני הייתי הכלבה הראשית:

דרשתי ודרשתי בלי לוותר,

ככל שקיבלתי רציתי יותר

שלחתי אותך שוב ושוב אל הים

אוי, איזה סיוט נורא זה היה

מסכן שלי, בעלי, מחמלי

הכול היה רק בגללי

תביא חיבוק בעל, אני עוד רועדת מהחלום.

חסר לך שמחר אתה מפשל כמו היום.

מספר (אולי גם שיר סיום)

ואם הם לא מתו, הרי הם חיים בעוני ובאושר עד עצם היום הזה.

כאן תם סיפורנו כאן נשלם המחזה.

רק עוד מוסר השכל קטן, סיפור סיפור ולקחו.

לא הארמון עיקר אלא איך שחיים בתוכו.

עוני פירושו דלות, אך אין פירושו חוסר כל,

כי מי שמאיר לו הנר מביתו הוא בעצם עשיר גדול.

לכן, אם תפגשו פעם דג זהב על החוף,

חשבו היטב היטב על משאלתכם. זה הכול. לילה טוב.

שיר סיום

כבר לילה ירד ,נרדם כל הכפר ,

כבר חשוך הרחוב וריק.

רק חלון יחידי נשאר עוד מואר

ונר על ספו עוד דולק.

דייג מול גלים נושא את עיניו

מנסה הוא למצוא מרחוק

אור קטן מהבהב בחושך הרב

יודע ששם הוא ביתו

וכל האורות בעולם כולו,

לא ישוו לאורו התם.

כי הנר הזה הודלק בשבילו,

שיחזור וישוב מהים.

והנר יתעקש כל הלילה לדלוק,

עד שובו מסערה ומרוח.

והבית שציפה כל הלילה רק לו,

יירגע סוף כל סוף וינוח.