השמשיה הכחולה רטטה בידי כציפור
כרוצה לעוף.
כל משאלותי היו סדורות לפני בשורה.
הייתי צריך רק לבחור.
שכחתי.
המטריה הלכה והתעננה בידי,
הלכה והתקדרה בעוד אני מגמגם ומנסה להיזכר.
נערה צחקה צחוק צלול מאחורי.
המטריה החשיכה את פני השמים.
תפסיקי לבכות אמר סבא לסבתא,
רק בעשר וחצי מותר לך להתחיל.
כולם נעלמו פחות או יותר.
חיילים בפנים חתומות שרו שירים
במשאיות הנוסעות אל תוך הבוץ.
אני מעודד את עצמי בעובדה
שבכל זאת, לא בכל יום
מחזיק אדם בידו בשמשיה כחולה.