השוררים

ויהי היום בממלכת בני מקור,

בו החליטו סוף סוף לדרוש ולחקור,

בשאלה המכרעת מי היא ציפור.

בחרו בוועד של חכמי הדור:

עפרוני, גדרוני, תוכי ותור,

לבדוק בציציות, למיין ולברור,

אחת ולתמיד לגדור ולעקור,

עשבים שוטים ובני בלי מקור.

והנה הופיע לפניהם הדרור,

לא תואר, לא הדר לו, אפילו אין לו צרור.

אך תפקיד זה תפקיד והדרור עכשיו בתור.

אמר הגדרוני:

"הוא מדי יומרני, חומרני , לא רוחני

אם הוא ציפור אז לא אני."

סח התוכי: "וקולו יבש, אין בו שום מיץ,

ציץ זה לא ציץ וצויץ זה לא צויץ,

אם הוא ציפור אז אני עציץ."

התור אז קרקר ואמריו קרירים:

"הוא קטן מדי, שיחכה עוד איזה עשרים,

שיעשה מאמצים ודיאטה והתעמלות מכשירים

ופיתוח קול ושילמד לכתוב שירים.

ובינתיים שיפנה את המקום לאחרים."

סיכם העפרוני בקול רך ויציב:

"אני דווקא בעדך אך הרוב כאן יציב,

אולי תנסה עוד פעם באביב?

אך שמע לעצתי וחזור קצת אחרת:

צמח בלורית, צמק את הכרס,

צייץ כנפיים ולמד להתחנף,

זהו, גמרנו ,אתה רשאי להתחפף.

כשתגמור תחזור, תהיה ראשון בתור

ואינשאללה נעשה ממך ציפור."

קפץ הדרור בצחוק בוכה:

"מה כל הקשקושים האלה, אני מוחה ודוחה.

אם אני לא ציפור מה אני לדעתכם?

ולמה לי אישור מכם ומי שמכם?

אני עף מכאן ומצפצף עליכם." טיפש קטן אמר העפרוני ובקולו חרון:

"צוחק אחרון מי שמחזיק את העיפרון.

אני מוחק אותך, חלאס, אתה לא קיים.

מצדי אתה יכול להירשם ברשימות של הרשם.

הישיבה ננעלה. בישיבה הבאה חברים,

בקשת הפרה להיכנס לרשימת הציפורים.

אתה יכול להיות בעדה, אתה יכול להיות נגדה,

אבל צפור נשארת ציפור וועדה נשארת ועדה.