מהעץ ירד הקוף,
מהדיר התיש בא,
ממאורה יצא הדוב,
והחמור מהאורווה.
הקוף הביא כינור עם מיתרים של נבל,
לתיש יש חליל, חלוד אבל עם חור.
הדוב קשר פסנתר שבור בחבל,
וגם בסון הגיע, רכוב על גב חמור.
הדוב רצה להיות סלב,
הקוף שאף להתגלות,
התיש מת להשתלב,
והחמור להתעלות.
חשבו ביחד שעתיים:
איך יגלונו בעולם ?
נקים תזמורת, סח התיש,
יראו וישמעו כולם.
עם כישרונות כמו שלנו
וכמה חזרות קטנות,
עוד נגיע שהחיינו
אל היכל התרבות, לא פחות.
שלוש.. ארבע.. כולם ביחד...
אוי לאוזניים ,איזו פראות,
זוועה צורמת וצורחת,
מספיק מספיק, יש פה טעות!
הציע קוף פתרון לפגע:
נשב בשורה ישרה,
המוסיקה תתיישר בן רגע,
נהיה תזמורת אדירה.
יישרו אז קו כחוט מתוח
ושוב פצחו בקול גדול
ושוב היה זה כה גרוע
ששוב הם נאלצו לחדול.
אמר הדוב בביטחון:
הרי זה נגן מסולסל,
ננגן אותו נכון
אם נתיישב במעגל.
עגלו עיגול ישבו בדחילו
ועכשיו .....כולם יחדיו.
ושוב הפסיקו, זה אפילו
עוד גרוע מקודמיו.
חמור הציע מרובע,
התיש טור הציע,
אך שום צורה של ישיבה
הרמוניה לא הביאה.
ואז החלו ויכוחים
על מיקומו של כל נגן,
קונצרט גדול, כולם צורחים
ודוחפים ובלגן.
פוקק אזניו עבר זמיר.
עצור זמיר עצור נא.
אתה הרי אמן השיר
בשם המוסיקה ,עזור נא.
יש נגנים וכלי נגן
רק איך לשבת בעיה.
זמיר יקר הסבר אם כן
איך מתיישבים ברביעייה.
סח הזמיר בקצת אי נחת:
עם כל הכבוד וגם סליחה,
לא במקום עליו התחת
טמון הסוד להצלחה.
אלא באוזן מפותחת
והקשבה לחבריכם
אתם צורחים כמו ספחת
ולא שומעים את עצמכם
הן אוזנכם כלל לא תצלח,
אפילו לא לכלי תותח.
השתגעתם במחילה,
מה עלה בדעתכם .
רצים אחרי התהילה?
הן היא בורחת מפניכם.
שבו לאורך, לצדדיים,
באלכסון או סתם עקום,
מישבנים חסרי אוזניים
שום תזמורת לא תקום.