בני ישראל הולכים במדבר,
בימים חום אימים, בלילות ממש קר.
צריך מדורה, אבל אין שום דבר.
צועקים לשמים: אלוהים היקר,
תן קצת חימום נעשה מאוחר.
ואז עם השלו והמן והתורה,
מוריד אלוהים המון קש למדורה.
יא אללה, אלוהים, תודה,
אבל איך נסחוב את כל הכבודה?
אלוהים מגחך מהשמיים מעל:
תגידו חמורים, אין לכם גמל ?
זה רעיון, נעשה ונשמע.
העמיסו על הגמל את כל הערימה.
אולי קש זה קל, אבל ערימה שלמה
על גמל אחד זאת באמת הגזמה.
איייי, צווח הגמל, כמה אפשר,
אני רק גמל אני לא קטר,
עוד קש אחד, גבי נשבר....
אבל אז,,, קש אחד, דווקא עזר....
הקש בראשו, קשיש כחוש ודק,
התחמם התחמם ולפתע נדלק:
מה אתה סוחב להם את כל הערימה?
"מה אתה פרייר? עליך כל המשימה?
יש עוד אפשרויות חביבי, תחשוב בגדול,
קש אפשר גם לאכול.
תאכל ותשבע מהקש מעליך,
תסחב פחות וגם וישישו בני מעיך. "
רעיון נהדר צעק הגמל,
זלל מהקש וגבו ניצל.
"יאללה, קדימה," קשישא נלהב,
"תן בדבשת, שחרר את הגב."
עינטז הגמל בריקוד מטורף,
כל הקש שנותר התרופף אז ועף.
קשישא בראש מוחא כפיים
"הידד אחינו, עכשיו תן בשיניים."
נחר הגמל, חשף את שיניו
וניסה לנשוך את כל מעניו.
בני ישראל ברחו בקללות,
קשישא הריע בשני קולות,
והגמל דהר, חופשי ומאושר,
חזרה למצרים אל סיר הבשר.
נותרו בני ישראל בלילה הקר,
בלי קש, בלי גמל ועם המון המון מדבר.