הצרצר והנמלים (ע”פ איזופוס)

כינורות וחלילים, חגיגה לנמלים.

דור חדש לעמלים, כל הארץ דגלים.

טורים טורים, שירים שרירים,

אחים זעירים, קשוחים שחורים

כולנו יחד אגודה,

נצא יחדיו לעבודה.

לפתע פתאום הטור נעצר,

זאת לא נמלה כאן, זה רק סתם צרצר."

מה הוא עושה כאן? איזה ממזר."

נו יאללה, עזבו, הוא כבר כאן, שיישאר."

אנחנו נחמדים, אנחנו סובלנים.

קדימה, במרץ, לאסוף גרעינים."

השמש קופחת אך הקטנים מקשים עורף,

בלי מלאי חדש לא נעבור את החורף.

הממזר מתלהב ומתחיל לשיר:

"אחי בני עמל הגיעה עת קציר,

קצורו, הרימו, עמסו ,הובילו,

אל ראש ההר עלו נא, העפילו".

כך שר כל הקיץ עת אחיו הקטנים

צוברים אל הקן עוד ועוד גרעינים.

היורה בא פתאום יורה בוץ ורוח,

כל הנוער דוהר אל הקן הבטוח.

בקן כה יבש ושקט ורגוע

כולם למיטות סוף סוף עת לנוח.

חולצים נעליים, מכבים את האור

וליל מנוחה לצדיקיו של הדור

אבל אז, כך לפתע, את כולם מעירה

שירה אדירה וקול צרצרה:

"אחי בני עמל קומו משנת,

יבוא לכל גשם וחורף הסוף.

הקיץ יחזור, נעבוד כל שבת,

ושוב גרעינים אל הקן נאסוף."

"מה כאן הולך? איזה חרבון

באמצע החורף מפריעים כאן לישון?"

"אני שר, מאושר. אנחנו עם אדיר

התחכמנו לחורף. לכם לא בא לשיר?"

"איזה אנחנו? איזה עם? איזו חארטה,

אנחנו עבדנו, אתה רק זימרת.

עכשיו תן לישון ממזר מנסר,

לך תצרצר במקום אחר.

אתה כל כך רוצה, כל הכבוד,

עוף החוצה, צא, תרקוד".