צלצולי , הצל שלי, כל הזמן נטפל.
למה צלצולי טוב? איני מבין בכלל.
מראש ועד עקב אוהב אותי בלי די.
אני נכנס למיטה והוא כבר לפני.
מצחיק אותי שהוא יכול להשתנות בבת אחת,
ילדים נורמאליים סתם גדלים, גם זה נורא לאט.
אך הוא רחוק מהפנס, ארוך כמו עץ ברוש,
ומקרוב קטנצ'יק, ממש כמו פשוש.
איך לשחק עם ילדים אינו תופש בכלל.
הוא רק עושה בושות, וכל הזמן נתקל.
רואים שהוא פחדן. נצמד הוא אל רגלי,
בושה להיצמד אל נורית .כמו שהוא אלי.
יום אחד נשברתי, המצאתי לי שיטה,
השכם בבוקר קמתי, הייתה עוד עלטה.
צלצולי הבטלן נמנם עוד במיטה,
נעלתי את הדלת ורצתי לכיתה.
כל הדרך שרתי, צהלתי בשמחה:
יאללה יא צלצולי, מי צריך אותך?
אך אז פתאום צלצולי אומר לי מאחור,
"ישנתי כול החושך, אבל עכשיו כבר אור".