דגי זהב בצנצנת זכוכית עגולה,
ללא מסתור בלי מוצא.
מה יפו פעמיהם, מה נאה סבלם
בחפשם פרצה.
אריה בסוגר, לא צל
ריבוא עיניים חוקרות.
לא יום לא ליל.
אור המנורות הקרות.
זהב פרוותו מוכתם ברפש,
פאר זנבו שמוט מאחריו.
בטל ישכב, עוצם עיניו לשמש,
פן יפקע לבו מעוצם געגועיו.