הפריץ קרילוב וכלבו הצהוב

(ע"פ קרילוב בכבודו)

הרחק בארץ רוס, אחרי הרי החושך,

חי הפריץ קרילוב באושר ובעושר.

אחוזה נאה לו, דשאים ואילנות,

ועדר של פרות לו, טובות מראה, שמנות.

היה לו שם גם כלב, צהוב בצהובים.

ער הוא כל הלילה, אורב לגנבים.

והסיפור מתחיל לו בלילה של מנוחה,

הפריץ נוחר לו תחת השמיכה,

גנבים אז באו התחילו הצרות,

פתחו לו את הרפת גנבו את הפרות.

הצהוב נובח, צורח כמו קוזק.

אך הקרילוב נוחר לו עוד יותר חזק.

פרץ צהוב לחדר ובשמיכה משך,

קרע את הפיז'מה וברגלו נשך.

אז התעורר הקרילוב: "שעיר לעזאזל,

בשנת עמל סובייטי ככה תזלזל?

הגזמת בן כלבה ." תפש את הקרדוח,

"תנבח בגן העדן" פיצץ לו את המוח.

אל מיטתו חזר, רגוע כתינוק .

ושב לחלום על רפת ועל פרות שמנות.

לישון זה נהדר, לחלום זה ממכר,

אך מסתבר, שלפעמים, בכל זאת, כדאי להתעורר .