העורב השועל והגבינה ( וגם המשל של איזופוס מקוצר 2023)

השועל הערמומי טייל לו בדרך, חיפש לן טרף,

והנה, על העץ עומד עורב ובמקורו, נתח גבינה נהדרת.

פיו נתמלא ריר, "וואו, מזמן לא בא אוכל אל פי,

הגבינה הנהדרת משגעת אותי.

אבל העורב על העץ והעץ כל כך גבוה, ,

איך אשיג את הגבינה מגיע לי לשבוע.

חשב והחליט על שיטה מתוחכמת,

חנופה היא ממש שיטה מהממת

"בוקר טוב עורב יקר, אתה נראה מקסים ונהדר, י

ותר מזה, מרחוק שמעתי איך אתה שר.

שירך היה כה מתוק וערב,

הייתי ממש חייב לשמוע היטב.

רצתי כל הדרך להקשיב מקרוב ,

עכשיו כשאני כבר לידך, תשיר שוב? טוב?

זה עבד כל כך מהיר.

העורב התפתה והחל לשיר .

אבל גם עם הקול כה ערב וברור,

אי אפשר לשיר במקור סגור,

מקורו נפתח והגבינה המדהימה,

נפלה ממקורו וצנחה על האדמה.

הקול הערב הפך לצרחה מקורקרת,

אבל השועל כבר ברח עם הגבינה הנהדרת.

העורב השועל והגבינה (גרסה משונה)

אחרי מאה שנה

של ריב אידיוטי על נתח גבינה,

החליטו העורב והשועל להפסיק במריבה

ולכרות ביניהם ברית שלום ואחווה.

סרו יחדיו למכולת בפינה

וקנו, שניהם יחד, עוד נתח גבינה,

לסעודה מפסקת של יריבות טיפשית

וידידות חדשה שמתחילה מבראשית.

קנו יחדיו, אבל בזול,

הנתח קטן והתיאבון גדול.

"ידידי העורב," שח השועל,

"שלוש שאלות אותך אשאל,

אם תפתור נכונה

לך הגבינה,

ואם תכשל חלילה וחס,

לי היא תהיה. ואתה, לא תכעס."

פלבל בעיניו העורב המטומבל,

"יהי כדברך ידידי, אנא שאל"

"שאלה ראשונה", השועל הנעים,

"מה הוא סלע מחלוקת, אבל רך וטעים?"

"חוכמה קטנה, חוכמה קטנה,"

קרקר העורב, "כמובן הגבינה".

"יפה ענית ידידי,

עכשיו ענה לי מחמדי,

אם אתה כזה חכם,

מדוע שחורים העורבים כפחם?"

התנדנד העורב, גרד פדחת,

והשיב אמריו בשובה ובנחת,

"הרבה תשובות יש לשאלה,

אך אתה התכוונת ממילא,

שעם העורבים שחורים עוטה

לזכר אותו עורב פותה,

שהלך שולל לאותה תרמית,

פצח בזמרה וגבינתו השמיט."

"כחוט השערה, כחוט השערה,"

סח השועל. "אתה קרוב נורא,

שאלה נוספת ואחרונה,

אם לא תדע תפסיד את הגבינה.

מי או מה מגביה ועף

מעל ראשי כל בני הכנף ?"

צחק העורב: "עם כל הנימוס,

אין כעורב מגביה לטוס."

"הא הא פה טעית", סח השועל,

"היית דווקא קרוב, חבל."

עצם את עינו כחכם ורב

וכשמן המור הטיף אמריו:

"אין מגביה עוף מתורה ובינה,

לי התורה ולי הגבינה."

פקח עיניו וכפו שלח

לקחת את גמול שיעורו המוצלח.

אך אוי לעיניו, על העץ ממול,

לועס העורב את אותו הגמול.

החל לקפץ סביב העץ כמטורף,

"רמאי, נוכל, שודד, גנב."

אך העורב לא שת לבו ולא פנה

עד סיים את אחרון פירורי הגבינה.

גהק שבע רצון טפח על בטנו

ושח לשועל שמתחת גפנו:

"הנה ראית, הגביה העורב מבינתך,

וכל חכמתך לא עמדה לך להציל את גבינתך.

למד מהניסיון

והמנע מביזיון.

אבי סבי השתבח בקולו,

וכך הפסיד את הגבינה שלו.

אתה התהללת ברוב שכלך,

וככה הפסדת את הגבינה שלך.

ואגב אבי סבי הזקן,

התאבה לשמוע את שירתי גם כן?"

ומבלי להמתין לתשובת השותף

פצח בקרקור ניצחון מטורף.

צווח וצרח כאחוז דיבוק,

קרע ב"קרע קרע" כל אוזן בשוק,

ועוד קפץ מרגל לרגל ופלבל בעיניים,

צחק כמו משוגע ונפנף בכנפיים.

השועל נאלם הסמיק מבושה,

השפיל את זנבו ונס לחורשה.

חכמה ובינה זה תמיד דבר טוב, כשמדובר בגבינה החוכמה היא לחטוף.