הנה היא

הנה היא עוברת

גאיונה זקופת צוואר,

הנה היא שוברת

לבבות כגבבה.

ידיה ארוכות אצבע וציפורן

לא ידעו עבודה.

ריח עצי אורן

בושם עץ הדר.

מתניה ארוכות וגמישות

לא ידעו משא.

שערה כעזים הגולשות

לא ידעו כבשה.

שיניה ככבשים העולות מהרחצה

אין בן עז.

אלף עיניים בהערצה

לגשת אין מעז.

שושנת העמקים

משוש כל עין,

כולה ממתקים

חלב ודבש ויין.

כלילת נעורים, ילדה,

צלולה כמי בארות.

במגע ידה

צמרמורות.

כשתעצום עיניה יחשך.

כשתפקח,

השמש תזרח.