המקוננות

פרועות שיער לבושות קרעים,

הנה מה טוב ומה נעים

להתייפח ככה במלוא המרה:

הו איזה אסון נהדר,אופס, כמה נורא.

עמוק מתוך הנשמה המתייסרת

בכיה גדולה, זעקה משתחררת.

איזה זמנים רעים איזה עתים,

כל הזמן מתים מתים מתים.

גרונן נחנק עיניהן כמבועים,

דמעות גדולות כנהרות שופעים.

אוך איזה עצב שמח, איזה יגון נפלא.

תמיד להתחיל את הסוף מהתחלה.