כבר שומעים את פעמיה המדרדרים,
את רעש זחליליה.
כבר אין כמעט פתרונות אחרים,
יקראו לנו ונלך אליה.
נארוז תרמיל, לבנים, משחת שיניים,
ננסה להסתיר את האימה הנוראה.
נעלה על אוטובוסים באפלת הליל
וניסע לתוך החושך הפחד והשנאה.
אנחנו מודדים אותה עכשיו בפיסות סבון וגרבי צמר
צידה לדרך מוראה,
מי שיחזור ימדוד את האדמה בחלקות הקבר
ואת האדמה שנותרה למלחמה הבאה.