הטווס של מלך סין (זה אנדרסן התחיל)

למלך סין ששמו אי יום,

היה זמיר ששר כל יום.

זמיר קטן ואפ רורי,

אבל חמוד וזמ רירי.

המלך היה כה איום, בלי בושה,

בכל ארץ סין לא מצאו לו אישה.

רק הזמיר להוותו,

תקוע בארמון אתו.

אם הוא לא ישיר ולו למלך מנוול,

מתי הוא ישיר? אם הוא ישיר בכלל ?

והנה יום אחד שטוף שמש טובה,

הגיעה איגרת ממלכת ארץ שבא:

"שלום מלך סין אני קצת בודדה,

שמעתי שאתה מחפש ידידה,

אז אולי כדאי שאבוא לבקר ?"

"בטח, תבואי ואנא מהר."

מלך סין כבר הרגיש בליבו הנכסף

שסוף סוף הוא מוצא אהבה בחייו.

אך פתאום רעיון בו ננעץ כמו חרב

מי ישיר למלכה בנשף בערב?

הזמיר ? הא פור ? המכו ער ? המ לוכ לך?

לא בא בחשבון, המלכה עוד תב רח.

בו ברגע הורה בצו מלכותי,

לסלק את הזמיר מסין רבתי.

חופששששש, הידד, מהבור אל האור,

איזה כף להיות קטן ואפור.

הזמיר עף

והמלך שוב זעף.

אז מי כן ישיר לגבירה הקרבה ?

מי ישבה את ליבה בשירי אהבה?

"מראה מראה שעל הקיר,

מי הציפור היפה בעיר ?"

ענתה המראה: "התשובה היא ק לה,

הטווס הוא הנפ לא בממלכה כו לה,

צבעוני ומבריק זנבו לתפ ארת,

כל נוצה ונוצה כמו גינה מצו יירת,

ומעל לראשו עוד ציצית נה דרת."

"הידד", קפץ המלך, "שגעון,

להביא מיד טווס לארמון.

כשזה יסלסל בשיר רומנ טי

מלכת שבא תשתכנע לגור כאן א תי."

(תופים רועמים מהר מהר

מלווים את הלמות הלב הדוהר)

המלכה מגיעה, הכול מוכן

בכרכר נהדר היא מובאת אל הגן.

גן דובדבנים פורח, משגע,

הגפנים -סמדר התאנה חנטה פגיה.

המלכה מתלהבת, עיניה בורקות.

"זה הזמן", סח המלך ,"אסור לחכות

עת לשיר אהבה מר טיט ומק סים

או טו טו מלכת שבא תהיה מלכת סין".

הושלך הסססס סססססס.

עלה הטווססס סססססס.

רגע שתי קה

לרומנ טיקה .

רוח שלווה בצמרות העצים,

ברקיע נפלא כוכבים נוצצים.

ואז....... קעעעעעעעעעעעעעעע,

הטווס....... תקעעעעעעעעעע,

קעעעעעעעעעעעעעעעע,

ארץ סין השתנ קהההההההה,

הינג צה התב קעעעעעעעעעעע,

החומה התפר קהההההההההה,

קעעעעעעעעעעעע..............

המלך קפץ מכיסאו בחדווה:""וואאללה כל הכבוד, זהו שיר אהבה !"

אך מששב השקט והמהומה נגמרה,

הסתבר לכולם שהמלכה חסרה.

צללו ביאנג צה, חפרו בחומה,

אך את זו כנראה בלעה האדמה...........

(עכשיו, שתי דקות נגינה על פסנתר,

להמחיש שהזמן חולף ועובר)

חלף האביב, הגיע הסתיו,

החסידות בדרכן השליכו מכתב:

"שלום מלך סין, " כתבה מלכת שבא.

עפתי בקעעעע עד כף התקווה.

אז משכתי הביתה, כבר הייתי קרובה.

היה דווקא כיף בארצך הגדולה,

המשתה היה ממש נפלא....

ואאווו.. עד שהטווס התחיל לשיר.

תגיד, אין בארץ סין זמיר?

אז שוב שלום ולא להתראות,

בימים האלה אני עסוקה מאד,

אני מתחתנת, הגיע הזמן, בגילי,

מצאתי חתן, בדיוק בשבילי:

אמנם קטן ואפרורי,

אבל חמוד וזמרירי.

אז תהיה לי בריא,

ביי ביי מון שרי.

רגע, לא להתייאש, זה עוד לא הסוף.

אצלנו הכול נגמר בכי טוב:

כעבור חצי שנה,

הייתה בכל זאת חתונה,

באוזניים טרוטות ובלב רותח

התחתן מלך סין עם הטווס הצורח.

לסינים הייתה או רה ורי נה

ותרעש הארץ 40 שנה.

קטן או גדול, צבעוני או אפרורי,

העיקר שכולם יצאו מאושרים.