החגב והצב החליטו לחיות במשותף.
החגב עבר לגור מתחת לצב,
והיה לו מחסה ממטר ושרב.
ואחרי הצהרים לקח את הצב על הגב
לטיול קטן של בין עב לכוכב.
זה עבד בערך שבועיים,
עד שהחגב קם בוקר אחד בצהריים,
וכשמתח היטב את ידיו ורגליו,
טרח, הוא נתקל בתקרה של הצב.
מרוב כעס התחיל להכות בתקרה,
הצב זז משם זה הציק לו נורא.
וכשהחגב ראה שוב מעליו
שמים נקיים ושמש זהב,
קפץ עד השמים וזה היה ממש גבוה:
"חופש, פרידם, ליברטה, אלוהה."
הצב חייך חיוך קטן וחכם,
עצם את עיניו באושר ונרדם.
שותף ועוד שותף שווים יותר משניים.
אך שום שותפות אינה שווה בלי שמש ושמים.