ישבתי רגע וחשבתי, הזמן עצר לצדי.
טפח על שכמי: "אני זז ידידי.
אתך או בלעדיך, אין לי זמן לשחק,
מי שמתגרד בבוקר בערב יפהק."
עד שפקחתי עיני הוא כבר התרחק.
"הלכתי," צעק לי, "חייב לתקתק."
"מה בוער, "צעקתי, "למה לא עצרת,
עוד לא הכרת את השעה שעברת. "
"תהיה בריא", התרחק לו, "אין שעה טובה
שדרושות לה שעתיים לישיבה ולמחשבה.
אולי בשעות הבאות דווקא תצא מהכלל:
נסה תשיג אותי מתישהו אם רק תוכל."
נשברתי ,"למה לרוץ אחריך כל הימים?
אני חוזר לאט, נפגש בצד שני."