ביער מצהיב טיילתי בשלכת,
לשתיים התפצלה דרכי.
יכולתי לצערי רק באחת ללכת.
הסתכלתי באחת עד שנעלמה נמשכת
בעיקול הדרך, בסבך בין השיחים.
הסתכלתי בשנייה והיא יפה כמוה,
אולי יפה ממנה גם הייתה.
העשב שעליה נשאר זקוף וגבוה
עקבות האנשים לא העמיקו בו לטבוע,
או אולי בעצם דרוך היה באתה מידה.
אותו בוקר דמתה האחת לרעותה
בעלים שכיסום לא השחירו עקבות
הראשונה, לפעם אחרת שמרתי אותה,
לא אדע אם אי פעם אשוב לראותה
למרות שידעתי, דרכים נפגשות.
בעוד שנים רבות
באנחה אספר ואמלל:
שתי דרכים עמדו לפני כה שוות,
בחרתי בזו שהלכו בה פחות,
וזה מה שעשה את ההבדל.
מחווה לשיר
השמש עלתה מעל צמרות.
רוח בוקר נשבה במעילי.
שתי דרכים עמדו לפני כה ברורות,
אך אני פניתי אל סבך היערות,
ויצאתי לדרך שלי.