הַשִּׁמְשִׁיָּה הַכְּחֻלָּה

הַשִּׁמְשִׁיָּה הַכְּחֻלָּה רָטְטָה בְּיָדִי כְּצִפּוֹר,

כְּרוֹצָה לָעוּף.

כָּל מִשְׁאֲלוֹתַי הָיוּ סְדוּרוֹת לְפָנַי בְּשׁוּרָה,

הָיִיתִי צָרִיךְ רַק לִבְחֹר.

שָׁכַחְתִּי אֶת הַמִּלִּים.

הַמִּטְרִיָּה הָלְכָה וְהִתְעַנְּנָה בְּיָדַי,

הָלְכָה וְהִתְקַדְּרָה בְּעוֹד אֲנִי מְגַמְגֵּם וּמְנַסֶּה לְהִזָּכֵר.

נַעֲרָה צָחֲקָה צְחוֹק צָלוּל מֵאֲחוֹרַי,

הַמִּטְרִיָּה חֲשׁוּכָה וּמְאַיֶּמֶת כִּסְּתָה אֶת פְּנֵי הַשָּׁמַיִם.

כֻּלָּם נֶעֶלְמוּ פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר.

חַיָּלִים בְּפָנִים חֲתוּמוֹת שָׁרוּ שִׁירִים

בַּמַּשָּׂאִיּוֹת הַנּוֹסְעוֹת אֶל תּוֹךְ הַבֹּץ.

אֲנִי מְעוֹדֵד אֶת עַצְמִי בָּעֻבְדָּה

שֶׁבְּכָל זֹאת, לֹא בְּכָל יוֹם

מַחְזִיק אָדָם בְּיָדוֹ שִׁמְשִׁיָּה כְּחֻלָּה.