א.
איש אחד בכה דמעות של דיו,
ולא אמר דיו ולא ידע דיו.
איש אחד בכה ניר,
עד שהיער כלה, תם, נגמר.
איש מוזר אחד כל הלילה התייפח,
כל הלילה גיהק ככלב מול הירח.
ולבוקר קם האיש מנוחם ושמח.
ב.
איו איו האיש שלא ידע דיו,
המלכלך את רחובותיו בדיו.
אויו לאיש, אויו ואבויו.
נסתמו כל מבואותיו, נותר מוצא בכיו.
מי יבוא במוצא מי יצא במבוא.
בכו לאיש הזה, קוננו על מצבו.
הגיעו דמעותיכם בנהרותיו וגעיותיכם בבכיו.
בבוקר אל תשכח לרחוץ פניכם. ביום, רואים כמה מגוחכות לחיי התפוחים, בדמעות המלוחות של הדיו.
ג.
מר, מרמר וערער,
האיש המקיא גלי ניר.
המגהק בבכיו הזה המיותר,
שורות באורך בינוני קצר.
האם באמת לא קר
לשבת בלילה עד מאוחר,
עד עת מצוא,
ומה כבר יש למצוא.
אדם שקוע בניר ביצות ביצות,
אובד עצות, וכבר אחרי חצות.
וכבר הזמן לדעת מה לרצות.
ד.
מוזר. מה כל כך משמח,
בבכי כל הלילה עם או בלי ירח.
שאדם קם בבוקר מנוחם ושמח.
לילה מוזר, מה כל כך מתייפח
אדם שלבוקרו שמח.
אדם מקלל בשבתו, קם ומשבח.
משהו לא ברור, משהו מתפתח.
צריך לשבת בלילה, לחשוב ולפענח.
ה.
(והוא פינאלה)
אשרי תועה במדבר ולא ידע לאן,
אשרי צמא במדבר הבא למעיין,
אשרי הלך רעב במדבר, שמצא את השלו והמן.
אשרי המן שנאסף ונמצא כשר ומהימן.
אשרי ענן שחור ומחשמל, ענן עמוס מטען,
ששפך חמתו השחורה בסערת איתן.
אשריו שנכנס שחור וקודר ויצא קל ולבן,
שפרק משאו מלבו והמריא לשחקים ברנן.
אשרי המדבר בקוע הצמא שזכה למטר לא תוכנן.
אשרי הניר, אשרי האיש, אשרי הלילה הרן,
שמצא מין את מעינו כל הלילה וישן,
כל הלילה, זה בחיק זה לן.