דג הזהב והכריש

כזה היה המצב:

דג הזהב מצא סלע והסתתר בתוך חגו,

והכריש חשף שיניו וידבר אליו:

"האם שמת לב לזמזום דג זהב?

מציק ומטריד כמו יתוש מטורף?

איך אפשר לסתום לו ? ראשי כבר מסובב."

דג הזהב שתק לרגע, חשב,

והגיע למסקנה שזו הזדמנות חייו.

אם גם הכריש ימנה על חבר מעריציו,

לא ידע עוד פחד מכל צריו ואויביו.

פצח פיו וידבר אל דג הקרב:

"נתיל מהשלילה כלומר למה אין מצב.

אין בים רוח שתרשרש בעשביו,

אין חללית מסיירת בין כוכביו,

ועוד כל מיני אין ..., הגביר את מאמציו.

לא, זה לא צליל של עוגב,

תוף, תרנגול, או צרצר מטורף.

לא, אין הזמזום בים ובמעמקיו,

זמזומו של הנצח הוא, האומר לך: עכשיו.

אתה נבחרת מדגים, חיל עצום ורב,

לשוט ברחבי ים לבשר נפלאותיו.

אתה הנבחר, צא צלח ורהב.

הקשב לזמזום, ולך באשר יצוו."

נחרד הכריש: "אמור לי דג זהב

איך אדע נתיב נצח, איך אכיר מראותיו?

התורה את דרכי לי, התורה לי דרכיו?."

סח דג הזהב: "מי יבין את הנצח כי בטורף נטרף."

יצא מחגוו, הכה בסנפיריו,

ויצא אל הים מקשת אור וזהב.

אז הגיח הכריש בצחוק מתועב:

"טמבל קטן מרים את האף ,

לא קול הנצח אלא קול הרעב,

מטריף את דעתי עלי יחד עם נאומך הנשגב."

וייפער לועו ותבוא החוכמה בין קרביו.

ניגב את שפמו וסח אל בן מעיו

תודה על עצותיך ודרך אגב"

יש לך עוד אחים חכמים במרחב?"

מוסר השכל כפול:

א. את טורפך לעולם אל תנסה להחכים.

ב. מקומו של דג זהב, הוא במים מתוקים.