בורא אור בחושך קורע חרבה בים.
מצמיח עשב ודגה,
בורא אדם.
בוחן בקפידה ומעביר הלאה על פס היצור
ראש ידיים רגלים כל הגוף בקיצור.
כן נכון הוא גם בוחן כליות ולב,
אנחנו בוראים לעצמנו את הכאב,
את האהבה את הפחד את ההתפעמות,
את הדאגה אנחנו בוראים, את ההתרשמות.
צער, שמחה, בדיחות, בדידות, התלהבות.
אבל מי זה? מה זה הבורא הזה?
יש דברים שנפלאים מאתנו. הם קיימים אבל אני אינני יכול להבינם. גם לא אתה גם לא אתם.
אנשים קוראים לדברים האלה אלוהים. לאלוהים יש לא מעט שמות בלא מעט ארצות ויבשות.
אז למה שלא אתן לו גם שם משלי . בהתחלה קראתי לו אל"י – ר"ת אני לא יודע,
ואז נזכרת שבעברית תקנית צריך לומר א"י – ר"ת אינני יודע. וזה לא רק אני, גם אתה, את
אתם, אנחנו איננו יודעים
אלא שזו אינה קביעה מדויקת שכו גם אם אני יודע מעט מאד, הרי שיש רבים שיודעים הרבה
ככה הגעתי לא"יה – אנחנו יודעים הרבה,
אבל גם איננו יודעים הכול. מצחיק שזה אלה ר"ת של אם ירצה השם .
אלא שאם ירצה השם, וכאשר נדע הכול. כבר לא נצטרך אלוהים.
האמונה היא חשובה משום שהיא נותנת (נתנה ליתר דיוק) פתרונת ל" מי זה, מה זה", יש בה משום תלכיד אנושי לדרך משותפת, דת. ועל מנת להשכין אחווה בין המאמינים בהן אמורות להיות לדתות תפישות מוסר ערכיות. אבל כבר למדנו, אמונות שמוכנות להילחם באמונות אחרות על צדקת אמונתן הן, הן אמונות מסוכנות. נדמה לי שביטוי נכון לאמונה , כבר נכתב ע"י המשורר שאול צ'רניחובסקי
" באדם אאמין, גם ברוחו רוח עז." זה כל כך יפה, זה כל כך נכון, זה כל כך רחוק.