איש זקן הלך בדרך לאטו,
נהר אדיר חסם את דרכו.
עמוק, רחב, חשוך, זועם
באלף המים סוער, רועם..
לא נפל ברוחו, זה אתגר הוא אמר.
כאן אבנה גשר, מעל הנהר.
עובר אורח ראהו תהה ושאל,
זה לא בזבוז זמן? אתה זקן כבר, חבל.
כבר תש כוחך, למסע לא תצא.
לא תזדקק עוד לגשר הזה.
השיב הזקן: בשבילי מאוחר,
אך בגשר הזה ילכו גם מחר.
על הגשר הזה מעל תהום רבה
כולם יעברו, מילדות עד שיבה.
גם אתה ידידי תעבור בבטחה,
הגשר הזה נבנה בשבילך.