המצא מנוח
לראש המנוח.
תן לו שלווה גדולה ושלמה
בחיק האדמה.
תן לו בור עמוק וישר
והמתק לו רגבי אדמתך אם אפשר.
ותן לו שקט, דממה דקה.
רק אוושת רוח קלה, המיית גלים רחוקה.
ובסתיו, השר על משכבו שמיכת עלי זהב
כאשר אהב.
והכבד את אבני הגולל מעליו,
שלא ידאג, שישלו.
וצרור נשמתו בצרור המתים
לבל יטרידוהו צוקי העתים,
שיוכל העמק לראות מעמקי בורו,
להבין לאשורו את ימיו בדורו
ולהגיע שליו לכלל דעה,
כיצד לחיות בפעם הבאה.
ותן לו מצבת שיש למעצבה,
שידע כי לא לשווא אין תקווה.
ואנא, הנעם שהותו בעפר,
עד שופר.