המלך שאל את המלכה והמלכה שאלה את הטבחית:
"אפשר לקבל חמאה על פרוסת הלחם המלכותית ?"
"כמובן," ענתה הטבחת, "אלך ואדבר עם הפרה עכשיו.
לפני שהיא תלך לישון ולא יהיה חלב."
"קום כבר חלבן" קיללה הטבחית,
"מה עם החמאה לפרוסה המלכותית?"
"אווו" ענה החלבן מנומנם:
"עדיף שתגידי לכבוד מלכותם
שאנשים רבים מעדיפים ריבה, במקום חמאה סתם."
"יופי" אמרה המשרתת , רטנה וקיללה,
שבה ואמרה לגברתה הנעלה:
"סלחי הוד מלכותה אם אדבר בכנות ומהלב,
אבל ריבה טעימה מחמאה, אם היא נמרחת היטב"
"הו" אמרה המלכה, והלכה ישר אל אל בעלה האהוב:
"הוד יקירותו ,בעניין החמאה יש חידושים מכל טוב,
אולי תנסה פעם ריבה במקום החמאה?
המון אנשים אומרים שהיא יותר בריאה."
"אוי", אמר המלך, חזר למיטתו מתייפח כמו תינוק,
"אוי אוי יקירתי, אני לא אוהב מתוק."
"שום איש יקירתי לא יוכל לקרוא לי משוגע," הוא בכה
"כשבסך הכול אני רוצה רק טיפונת חמאה."
"טוב טוב" אמרה המלכה והלכה למשרתת.
"טוב טוב" אמרה המשרתת והלכה אל הרפת.
"טוב טוב" אמרה הפרה, "לא התכוונתי,
הייתי מבולבלת, כבר קצת ישנתי.
הנה הנה, אני כבר מכינה
חלב לדייסה, ליוגורט, לגבינה,
וגם נתח נפלא של חמאה מעולה,
ללחם הבוקר של הוד המעלה.”
המלך אמר: "איי חמאה! "וקפץ ממיטתו
”אף אחד" הוא אמר כשהוא מנשק את מלכתו.
"אף אחד" הוא אמר,
מחליק על המעקה צוחק ומאושר,
"אף אחד לא יוכל לקרוא לי בזבזן או גועלי,
אם בסך הכול אני אוהב קצת חמאה על הלחם שלי".
והפרה נדהמה, ושאלה את עצמה נדהמת,
מה היה קורה לממלכה הזאת אם אני לא הייתי קיימת?