הכול מאוחר, הכול כבר אחר.
מישהו הטה את האפיק והנהר רועם רחוק מאד.
נותר לרחוץ את הכוסות ולהיזכר,
עלים צפים בזרם, סירות ניר טובעות.
לשבת ליד השולחן, להיכנע.
החול ניגר לאיטו מלפיתת האגרוף.
ומשתאמר המלה האחרונה
תכתב המלה סוף.
לכן אל תאמר, לכן אל תלחץ,
בהה בחלון ושתוק.
בסיפורי האגדות רץ הסוס היגע ורץ
דרך כל היער אל התה המלכותי המתוק.