אתה שאת כולך נתת לה,
לא חלק לך בה, לא נחלה.
אתה שמבין את שתיקותיה, אינך מבין את המלים.
אורותיה מבלבלים את חושיך, אתה נחבא אל הצללים.
עילג, כבד לשון, מגושם, זר אתה בביתך.
מנודה לבארותיך ולחלומותיך אשר בחרת לך לגלותך.
בשנתך אתה מדבר, אתה מבין את הציפורים.
אחר. אלא אם הם אלה האחרים.