אש

אל משכבו בלילה נשקפה בערפל,

נזל בושם יינה.

מתק לילה אפל

בוקר ואינה.

שחור ונעווה ששזף פניה,

שפתיה לא טעם.

שריפה בעיניה

אש ותימרות עשן.

שובי ואחזה בך ושוב ושוב,

שובי ארווה מראייך.

חבצלת השרון שושנת כישוף

מה יפו דודייך.

מתק תפוחים פרי תאנה וטל,

רוח בענפייך רן.

ציפורים מספרות יופייך מעל,

חתום ונעול הגן.

טועה במדבר ארץ תעתועים,

רותחים אדי דמו.

ריחמתו חמה שקעה בין סלעים,

צועק בחלומו.

פופ

אותו דבר רק בקצב תופים,

הלמות לב, אלף רמקולים.

אבכות צבע, אורות מתחלפים,

אלפי מתגוששים, זירת מחוללים.

אור

מה יפו פעמיך בין השירים,

חושך

הנך יפה רעייתי עינייך יונים.

אור

געגועי סקסופון רעדת מיתרים,

חושך

דם בשריקות סילונים.

אור

קצב שעונים, הלמות זמן רותח,

חושך

טיפה אחר טיפה, מצח קודח.

אור

קיץ, הבשיל פרי.

חושך

סתיו הגיח ארוך וערירי.

רוק

יותר חזק, לצרוח, לזרוק.

מיליוני סולנים בלהקת מיליונים.

לאהוב אישה בקצב הרוק.

יללת סקסופונים.

לעצום עיניים, לשעוט, לצעוק.

מפץ מפגש עיניים.

ולצד שני, בקצב הרוק.

ושוב. להרים ידיים.

כאב בטיפשות. בכי במצהלות.

צרחה בצווחת מיתרים.

ילל בסבך המון קולות,

ושוב, ידיים, להרים להרים.

הנף שמלות, הנד ישבנים,

גיפופי גוף בגוף, גפיים.

זרוקה, רחוקה, עינייך יונים.

ואין ואין עדיין.

טופ

הפסגה העמוקה ביותר,

הרוממות הנבזית ,השפלה.

שעת ההיתר

לנורא הנפלא..

חלומות נושבים מקרוב,

אל תשלח ידך, הרף ,הרף.

זה הולך ובא. זה חייב לקרות.

לא עכשיו ,לא היום ,לא הערב.

חושים נטרפים, ים נוגח,

מערבולת תחתית מצולות,

זיעה קרה מצח קודח,

לא.

סלואו

אחרוני רסיסי צחוקה

בערבי קיץ מכוכבים.

צל שפתי שתיקה

צולל ואובד בעבים.

פרידה

נשארה עוד תמיהה. איך פרח דקיק

לא נחשב בגבורות הבריאה,

קל כגפרור יכול להדליק

שריפה כל כך נוראה.

רמץ מעשן על שדות רחבים,

הבהב עוד גחל וכבה.

ריח שריפה עוד נישא באוויר,

תמה אהבה.