בתחתית של שיקאגו ברעש הנורא, זרמי אדם שוטפים במנהרה. באים ונעלמים חולפים בחטף, נהר מיוזע דוחף ונדחף. אלפי פנים, רבבות סיפורים, שועטים...

(מחווה לג'ורג' ברסנס) בקפה בפינה מזמר אקורדיון, בשדרה משתרך עוד סבא ליאון. זקנה קפצה עליו, כבדו רגליו והוא גוררן על המדרכה בהילוכו הסב....

עולם ריק ומתאפס ואין זולתי המחפש. אוי למבקש בצהריי אומללותו. הלל לסומא, מלך בארובתו. הלילה עוצם את עיניו. דבר לא יקרה עכשיו. בחלומם שבים...

מְעַרְבְּלֵי רוּחַ כְּחֻלִּים, זֹהַר כּוֹכָבִים לַדֶּשֶׁא יָרַד. צַעֲצוּעֵי דִּמְיוֹן מִשְׁתּוֹלְלִים, הַכֹּל פָּשׁוּט, הַכֹּל בְּהֶשֵּׂג...

נמלה אחת נפטרה. מה לעשות, כבה נרה. עם נמלים, טור אבל ושחור הולך אחריה הלוך ובכה. המוני אחים מתייפחים. מליוני אחיות בוכיות. שיירה ארוכה...

אין אדם יכול להיכנס לאותו נהר פעמים, גם הנהר אינו יכול לשוב אל האדם. רק זכרון אותם המים אשר זרמו הרחק מהשיגם. לא יהיה אביב למי שמת בחורף....

בכביש האספלט נלחמת חפרפרת, שיניים, ציפורניים, חימה עיוורת. איזה עולם יש לה תחת האדמה, על מה היא חושבת, למה לה מלחמה ? ואני כל כך רציתי...

איש לא טוב ולא רע, שלח המלצה קרירה. איש חסר תועלת, בעל כוונות טובות, נרמז ומת לאחר כבוד. אנשים קרירים הזילו דמעות קרירות, בנאים יעילים...

מוסיף דעת מוסיף מכאוב, מוסיף ומתבגר. הזמן הולך וגורע, הולך ומתחסר. החלטי יותר. הרבה יותר מהר. מוסיף דעת ? אין בטחון, מוסיף והולך. מוסיף...

אנשים זקנים בגשם, פניהם כבויות לאן ילכו, מה עוד יכול להיות. עקבות מחוקות אד דק ואבק דרכם מתקצרת, סוף זמן , סוף מרחק. מכל הדרכים, ממרחבי...

עכשיו, תם הקיץ בא הסתיו. אינך עיוור אתה רואה, אוזנך שומעת. אתה יודע את הדברים שלא רצית לדעת. הולך ומחשיך מחשיך מאד, עלי קיץ גדולים נושרים...

עכשיו כשבכי שקט מחריש את קול הבכי המתייפח אפשר להתנחם שאף פעם לא היה אחרת. אז מה אם הייתה תקווה עכשיו הכול כבר כהה. מסור בגזע, ציפורים...

על ראש המגדל עמד איש אומלל, מתנה צרותיו מסכן ומושפל: מלה טובה לא שמעתי בכלל, אולי לו שמעתי הייתי נגאל, בוחר בחיים והכול יותר קל. אבל,...

ללכת בהרגשות כבדות דרך כל השדות שעבדת, דרך האבדות שאבדת, עד המקום בו עמדת מלכת, בו עברו בך כמתכת ימיך הרעים, שדותיך הזרועים. ושבת לאדמתך...

ירדה חשכה. סהרורית. גחלילית. יער מחטים מתנשם לילית. ורוח על בהונותיה, שקטה שקטה. כמו לא ידך בהם הייתה. רק יד האלהים הרכה. ובאורנים ובך....

לזמרת היו רגלים יפות וגם החצאית הייתה די קצרה. היא שרה בשלוש שפות, שרה שרה וכלום לא קרה. ואז נזכרתי בגיטריסט אחד מלוכלך, ששמעתי פעם, רחוק...

אכן ידעתי פני הים שקטים, המפרשים שמוטים, הברבורים מתים. כלתה רוח, כלתה הרעה. כל זאת ידעתי ורוחי נכנעה. בראי המים עב קטנה ככף, עדת שחפים...

לא כאן לא עכשיו לא יכול. הולך ושב, הכול חול. אין רחמים ברוח הנושבת דמעות אינן שורשים. אי הגבעה בה אוית לשבת, ברת הבר ירוקת הניחושים. נאחז...

לא עמוד ולא תווך, ולא לאורך טווח. מתגלגל לאורך עידנים מחפש משמעות. לאלוהים לא קוראים משמעות, גם לא קוראים לו חסד. לכן הוא חסר כל כך לאורך...

לא כאן לא עכשיו לא יכול. אתה חוזר ושב, הכול חול. אי הגבעה בה אוית לשבת ברת הבר ירוקת הניחושים? אין בית לרוח נושבת, דמעות אינן שרשים.